סטלהסטאר צובעים בצבעים דרמטיים חלומות בהקיץ של בני נעורים. שון כריסטנסן, קול ראשי, מוציא הרבה רגש ואנרגיה, כדי לשיר שיר שנקרא "נולד בשוק הפשפשים", ובשיר הבא On My Own זה נשמע פחות טעון ויותר מלנכולי סטיייל "טוקסידומון". שירי דיכאון? רק משם השיר "כאשר אני נעלם", אפשר להבין שליבו של הזמר אינו עולץ. ככלל, אני אוהב את הרוק התיאטרלי, שמשדר אמינות גבוהה. סטלהסטאר מחזירים בבת אחת למועדוני הניו-ווייב האפלוליים של השמונים ולמוסיקת האינדי מ"מרקורי רב" עד "אקו והבנימן", עבודת גיטרות מצויינת, מנגינות יפות ומוסיקה טעונה לפעמים אובר דרמטית.
