תגישו תלונה נגד המבקר: עזוב אותך, אתה לא תשנה דברים. מה אתה בכלל מתעסק עם זה? הרי זה לא הראש שלך. משהו ממש לא קורה פה. למעשה, הכל בנסיגה. דודו אהרון אינו הסיפור. אהרון הוא משל לא רק מוסיקלי. הוא רק דוגמא להתאבנות, למחזור השבלונה, לבתוך-עמי-אני-חי, ואני יודע מה משמח אותו. רק שלא יחליפו לי אותו (את העם). הטרגדיה הגדולה היא, שדודו אהרון צודק. כשהוא אומר – המבקרים יקפצו – הם יקפצו לו. הרי אי אפשר להחליף עם. וכבר אמר מי שאמר: רוצים את זה – יקבלו את מה שמגיע להם – השמח הזה, שהופך כל זמר חתונות מלך או לפחות נסיך או לפחות יורש עצר.
אצלי הלילה עוד צעיר/עושה סיבוב בכל העיר/ עזבו אותי משאלות/ עכשיו אני מתחיל לחיות
והלילה… הולך ליפול על החיים/ וזאת ממול זה בול מתאים
משהו קורה פה/ עושה לך עיניים/ מרים לך לחיים/ הלב שוב דופק
תרגישי ת׳קצב/ עזבי את העצב/ ת׳לילה הזה / לא נשכח בחיים
עושה לך סלפי, משתגעים/ דקה לפני שכבר עוזבים / אז מה את אומרת ניקח לנו מונית
אני שיכור ואת מיצית / את הלילה…/ הולכים ליפול על החיים/ מחר נקום על הפנים
משהו קורה פה/ עושה לך עיניים/ מרים לך לחיים/ הלב שוב דופק
תרגישי ת׳קצב/ עזבי את העצב/ ת׳לילה הזה / לא נשכח בחיים / והלב… שוב דופק/ והלב… שוב דופק
