עיון ביקורת

פורטיס, חוגג 60 (מועדון בארבי ת"א, יולי 2014)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

עברו כ- 3 שנים מאז הצגת הפורטיס האחרונה שראיתי. איך הזמן ברח לי. אני מדבר על נובמבר 2011, "החבר הוא אני", חזרתי לאותו מקום, כאילו הזמן עמד מלכת. תחשת תמול-שלשום. סיבת ההתכנסות טובה מאוד: לחגוג לפורטיס 60 שנות ילדות. הזמן אינו מרחם על כוכבי הרוק. מקשיש אותם. אבל תחשבו על פורטיס וג'אגר, אותו הוא חימם לפני חודש וחצי. ילד על ידו. במהלך הערב, הבנת שאין קץ לילדות ואין קץ לאנרגיה המטורפת של האיש. אני יכול רק לאחל לפורטיס הופעה כזו גם בגיל 71.
לחגוג לו? פורטיס לא צריך סיבות. הוא ממשיך לחגוג. האם החגיגה הזו שונה מחגיגות אחרות?  פורטיס מגיע מתודלק, אינו מוריד רגל מהדוושה ומדליק את הקהל, שמחפש להיות מודלק. זה אומר: השירים כבר אינם שירים. המנונים. שירי לכת. שירי לאום. מוסיקת עם.
פורטיס מבין שההצגה הספציפית הזו חייבת להימשך, כלומר אין קברט פורטיסי אחר. אחד ובלעדי. ופורטיס ממשיך עם הקברט המוכר, עם הרכב נפלא שמזניקו לטורבו אנרגתי, מתניעו כטיל, והשאר זה כבר השלבים – עד הפריצה מהאטמוספרה. משחק על התדמית שלו. מטורלל, ביזארי, היפראקטיבי. זה לא תמיד עובד לטובת המסר והסרקזם, שהוא רוצה להעביר. טקסטים כצרורות קצרים מטווח קרוב. ממחזר מניירות, אבל אם תיקחו מפורטיס את המניירות האלו, זה לא יהיה שלם.
אני בביקורת מופע? עזוב אותך. מדובר בפולחן רוק מקומי, מה שנקרא "קאלט רוק". הקהל רוצה את מנת הבידור שלו. כללי הטקס מוכרים, ופורטיס משחק לידי החבר'ה שעדיין, לא ייאמן, צועקים לעברו "משוגע". הריטואל הזה עובר מדור לדור. המשוגע ממשיך להיות ליצן אחוז תזזית שהולך על השאו הקרקסי . הכל כלול . גם המטפחת-בנדנה, המגבת השחורה על הראש. העיניים שנפערות למרחקים בחיוך טירופי. החיספוס הצעקני. פרצופים – עונג לצלמים.
שירים? מי לעזאזל מקשיב עוד למסרים החברתיים-אקולוגים, למיני הנבואות האפוקליפטיות וטראומות הילדות. חוגגים במקום להזדעזע מ"אמריקה" ועד "החלום הכחול", "שועל במנוסה", "צלב" ומגיעים לשיא מסיבת הריקודים ב"נעליים", מצעד פזמונים שכבר רץ איתו. בשביל שיר חדש יחסית כמו "מול הקניון", פורטיס מרים מילים מהרצפה. מותר לו. באנרגיות המטורפות האלו, אתה לא יכול לדרוש גם מהזיכרון להיות מאה אחוז.
הפתעות ליום ההולדת: קוואמי עושה איתו ראפ, אבל כולנו יודעים, שכולנו חיכינו לאיחוד הענקים פורטיס-סחרוף. הגיע. לא שיר אחד. בכל חמשת ההדרנים. הצטרף סחרוף לחאפלת הרוק. והייתה חאפלה. בגיל שלהם כבר מותר. הפי ברסדיי, פורטיס. להתראות בשמחות.

שירים: אין קשר, חלליות, מול הקניון, מכונת הכתיבה, תחנה סופית, שועל במנוסה, חתול מפלצת, בוסה נובה, אוטוביאנקי, שמש, חלום כחול, אמריקה, על המשמרת, צלב, את לא הדרן (עם ברי סחרוף) ניצוצות, רד מעל מסך הטלוויזיה שלי, דבש, נעליים, אין קץ לילדות.

צילום: מרגלית חרסונסקי
וידיאו 1: שועל במנוסה

      

            

גלריה
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *