עוקף מלמעלה

מוקי

אן.אם.סי
4/5

"מה זה חופש בכלל אם לא ניצחון האדם על עצמו"

לא בכול דיסק ראפ מקומי חדש, אנחנו מקבלים תובנות פילוסופיות, שמשתלבות נכון ואפקטיבי בקונטקסט של האלבום. דני (מוקי) ניב נשמע כמי שלא סתם זורק משפטים כדי להריץ קצב ראפ. מהקטע הראשון "שבק מיוזיק" (להקתו לשעבר), סטירה על הצלחתה של להקת ראפ ישראלית, דרך השיר הפוליטי "זה לא נגמר" ששולח זעם על האנשים השולטים בחיינו, גונבי דעתנו וכספנו – הראפ משמש למוקי אמצעי , לא מטרה. מוקי שר עברית היפהופית קולחת ומתובלת בשלל מילים לועזיות, מתאים מצוין את זרם המילים למוסיקה הקליטה שחיבר דני (פילוני) קרק.
פילוני דואג שהראפ כקצב לא ישתלט טוטאלית על השיר, הוא מוסיף קו מלודי, ולא שוכח את העיבוד כחלק מכריע בשיר. זהו דיסק שרובו היפ הופ קליט, שומר על קווי זיהוי אותנטיים. צריכים לשמוע את צליל הסקסופון ב"שיר מלחמה" ("החיים קדושים רק האנשים עושים אותם קשים" – דגימת סאונד למטה) כדי להבין שראפ זה הרבה יותר מקצב שחור.
פילוני את מוקי גם לא קבעו לעצמם גבולות סגנוניים. הם מסוגלים להוריד רגל מהדוושה, להתרכך כמו בשיר "אלהים" (ניסיון להתקרב אל המהות חסרת הפנים הזאת), וזהו מעין פופ ג'אזי, כאשר הנימה העוקצנית סרקסטית מפנה מקום לשירת נשמה חמה. פילוני תיבל את המוסיקה באלמנטים מזרחיים לא מבוטלים, בקולות נשיים, בפופ ובסול.
כשמוקי משחרר הגיגים כמו "לא יהפכו אותי לאחוזי צפיה" בשיר "לא נפסיק לחלום", הטונים שלו יוצאים ממקום שנמצא מתחת למיתרי הקול.
לא תמיד מצליח מוקי לשמור על אותה רמה גבוהה. "מה את רואה?" ("זה המבט שלך שמעורר לי את הלב") הוא לא יותר ממתכון דאנס מזרחי שגרתי. גם "כול הנוסעים" על המראה לטיסת מוסיקה, נשמע אנלוגיה סתמית. יותר מתוחכם השיר שעובד על המטפורה מוסיקה=נשק ("אני הורג אותך עם מוסיקה") בעיקר בשל הפואנטה שהיא מעין פרודיה על ראפיסט מתחזה.
"אם לא עכשיו", שיר על מהות החיים בחברה של "כדאי" או "לא כדאי", שיר שקט שמוקי שר אותו כהמנון הוא מהמוצלחים בדיסק. סך הכול, מוקי את פילוני הם צמד שמצליח לעקוף את כול מה שנעשה כאן בתחום הראפ ולעלות על נתיב מלהיב משלהם.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות