לא מזרח תיכון חדש. זה אינו רק מצטלם כמו מלחמה. זוהי מלחמה. יותר משבוע. יכול לבוא אסון. ייאוש, אבל עדיין תקווה. אני מקשיב שוב לשיר הזה, שלושה חודשים אחרי השבת השחורה בעוטף. .והמלחמה: כמה נכון לעת הזו כמו לכל עת. מצמרר. זה לא האש. זה הגפרור, וזה אתה וזה אני.
צפו בקליפ של "איך קוראים לאהבה שלי" מתוך מופע שיהודה פוליקר קיים בקיסריה. מילות השיר שנכתבו ע"י יהודה פוליקר ויעקב גלעד בתקופת האינתיפאדה השנייה –  מקבלות משנה תוקף מצמרר. גלגל חוזר.
פוליקר שר על המבוכה הגדולה של החיים באיזור, תחושה של "יכול להיות יותר טוב, יכול להיות אסון". נע בין תחושת חושך מוחלט לקרן אור בקצה המנהרה הקודרת. קול מעומק הנשמה, משדר חרדה בלי להתבכיין. ככה שרים. בעוצמה מופנמת. והמנגינה, איך לתאר יופיה במילים? אבל יותר מכך, זהו שיר שחייב להיות מגויס בכל עת שחשים כי השמים נופלים עלינו, כי "זה בטח לא סיגריה אחרונה / זה מכונת המחשבות / שלא הצלחתי לכבות". 

וזה עולם יפה ממש / וזה מזרח תיכון חדש / וזוהי יפו תל אביב / זה רק שבוע לא רגוע מסביב / וזאת בועה מאוד קטנה / זה אני וזה אתה / זה לא זהב זה סתם נוצץ / וזאת בועה שאם תיגע היא תתפוצץ. ואלה הם חיינו בזמן האחרון / יכול להיות יותר טוב / יכול לבוא אסון / ערב טוב יאוש ולילה טוב תקווה / מי הבא בתור ומי בתור הבא
וזה רובה זה מצלמה / זה מצטלם כמו מלחמה / וזה נשמע כמו יריות / ואין כמו יפו בלילות / זה לא האש זה הגפרור / זה לא מקטרת זה ציור / וזה אתה וזה אני / חבל שיום ראשון זה לא שני
ואלה הם חיינו בזמן האחרון…
אם סופה היא שיר של רוח / איזו מנגינה יש לתקווה / איך קוראים לאהבה שלי / לאהבה שלך / ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה / מי הבא בתור ומי בתור הבא
וזה הסתיו וזה עצוב / וזה הבית זה הכלוב / זה לא סיגריה ראשונה / זה בטח לא סיגריה אחרונה / זה מכונת המחשבות / שלא הצלחתי לכבות / וזה אני וזה אתה / זה הביחד שהיה כלא היה
ואלה הם חיינו בזמן האחרון…
אם סופה היא שיר של רוח /איזו מנגינה יש לתקווה / איך קוראים לאהבה שלי / לאהבה שלך / ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה / מי הבא בתור ומי בתור הבא

פוליקר פייסבוק

צילום: מרגלית חרסונסקי

פוליקר ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה