צריך להצדיע לסקסופוניסט לי קוניץ בן ה-87, שבגילו עדיין מתרוצץ בעולם ומוכן להגיע לכאן באמצע מלחמה כדי למלא חלל בעקבות הביטול של טרנס בלנשרד. קוניץ, שהשתתף בתשיעייה המפורסמת של מיילס דיוויס, שהקליטה את יצירת המופת "Birth of Cool", ניגן ב-2010 בפסטיבל הג'אז של תל אביב עם יובל כהן. הוא ממשיך בדרכו המיוחדת הבלתי מתפשרת לנגן בסגנון שהוא בין קוּל-בופ לאלתור חופשי, בין בי בופ לאוונגרד, ושומר על חותמו הייחודי והמקורי. הפעם הייתה תחושה, לפחות בתחילת המופע, שנשיפתו אינה יציבה. הניסיון לתת קולו בשיר נשמע קצת כמו שירה באמבטיה. רק לקראת סיום, (Body and Soul) הצליח קוניץ לחבור להרכב שלו ולזרום איתו. לא יודע אם החום של אילת אשם, אבל יש כנראה גיל, שגם ענקים כמוהו צריכים להאט, אם לא מעבר לכך.
ג'אז ישראלי משובח צומח מהדור הצעיר. זו כבר מסורת. קחו את רביעיית המתופף עופרי נחמיה והגיטריסט שחר אלנתן עם הפסנתרן הגאון גדי להבי ונגן הקונטרבס טל משיח. פורצי דרך בגילאים 18-21 שכבר זכו לשתף פעולה עם נפילים כ – ראבי קולטריין, אבישי כהן (בס) ואלי דג'יברי. הרביעייה ניגנה מוזיקה מקורית בהשפעות של ג'אז מודרני, מוזיקת עולם ופיוז'ן. זה הרכב של יצירות חדשות עתירות המצאות מלודיות של נחמיה ואלנתן. שחר אלנתן מנגן נפלא גיטרה ברמות אלתור, שהזכירו לי את פט מת'יני. גדי להבי, צעיר מאוד, אבל סולו הפסנתר שלו מעיד על עומק ובשלות נגינה של שנים. התיפוף של עופרי נחמיה הוא חלק מהאופי המאוד מסוגנן-יצירתי של הרביעייה הזו. יש לישראל מה לייצא בג'אז.
את כוכב הפסנתר פרד הרש, על סף שנתו השישים, מועמד שש פעמים לגראמי, כינו "הביל אוואנס של זמננו". הרש הוא האמן הראשון ב-75 שנות היסטוריה של מועדון הווילג' ונגארד בניו יורק, אשר הופיע בו שבוע שלם כפסנתרן סולן. עם השלישייה הנוכחית, אותה תיאר ה"וול סטריט ג'ורנל" "אחד ההרכבים החשובים של זמננו", הוא מנגן משנת 2009. הנגינה ההרמונית המסוגננת שלו היא שילוב טכניקה, חדשנות ותחושתיות. משלימים אותו באינטגרציה מופלאה ג'ון הברט – בבס, אריק מקפרסון בתופים. הרש נשמע אולי חדגוני לאורך הערב, אבל האיפוק, הנגינה ההרמונית הלא ראוותנית, התקשורת המאוד מעודנת עם נגניו, הם בדיוק הדברים שהופכים אותו לכל כך מיוחד.

בתמונות מלמעלה: לי קוניץ, פרד הרש, עופרי נחמיה, גדי להבי, שחר אלנתן, רביעיית נחמיה ואלנתן

***

לי קוניץ (Lee Konitz) נחשב לאחד הקולות המקוריים בתולדות הג'אז, במיוחד בכל הנוגע לסקסופון אלט. יליד אוקטובר 1927, שיקגו, אילינוי, ארה"ב נפטר באפריל 2020, ניו יורק (בגיל 92, כתוצאה מסיבוכי נגיף הקורונה.  קוניץ היה מהדמויות המרכזיות בפיתוח סגנון ה־Cool Jazz בשנות ה־40 וה־50 – סגנון מאופק, מתוחכם ומלודי יותר מה־Bebop האנרגטי שקדמו לו. השתתף בהקלטות האגדיות של Miles Davis באלבום Birth of the Cool (1949–1950) – מהתקליטים המכוננים ביותר בג'אז. עבד עם לני טריסטאנו Lennie Tristano, פסנתרן ואיש חינוך ג'אז שהשפיע רבות על סגנועליו וגרם לו לשאוף לאלתור חופשי, מודע ומודולרי. הוא לא הלך בעקבות סגנון הדומיננטי של צ'ארלי פארקר (Bird), שהיה מודל לרבים מנגני הסקסופון באותה תקופה. נגינתו אופיינה בצליל רך, ברור ונטול ויברטו, ובאלתורים מלודיים בעלי כיוון פנימי עמוק. קוניץ התנסה גם ב־Free Jazz ובפורמטים פתוחים בשנות ה־60 והלאה. היה מהבודדים שנשאר נאמן לאלתור מלא, ולא נטה לשחזר סולואים. הוא האמין שאלתור צריך להיות תמיד חדש. נחשב למוזיקאי אינטלקטואלי, אנליטי אך עם רגש עמוק.היה גם מורה מבוקש – רבים מבוגרי בתי הספר לג'אז בשנות ה־70–2000 התנסו בגישתו.

וידיאו: רביעיית עופרי נחמיה ושחר אלנתן

צילום: מרגלית חרסונסקי

לי קוניץ בפסטיבל