אורן דה-גרציה כורך סיפור יחסים של לילה אחד עם גורל אנשים צעירים שלא יחזרו הביתה מהמלחמה וגם עם עולם מתאבד-מתמוטט. כותב השיר עמס על מבצעו נרטיב שמגיע עד למשפט "ובבוקר היא ידעה עד כמה הייתה צמאה / למין לילה שכזה להציל את המחזה". נכון שכל העולם במה, אבל לא תמיד חייבים להגיע לשם, וכאן זה נשמע יומרני לאללה. "להציל את המחזה"?!
לתחושת הכאב על המתרחש השתחל סיפור אהבה – "אין אחרת מלבדה בי נשבעתי". דה-גרציה מנסה להעמיד את האהבה הפרטית מול תחושת הצער על החיילים, המשפחות השכולות והעולם המתמוטט. היא (האהבה) חזקה יותר. דה-גרציה משדר את התחושה בטון סנטימנטלי-מלודרמטי. הזעקה הרגשנית מגיעה ממקומות שמתחת למיתרי הגרון. העיבוד (פסנתר, גיטרה חשמלית) מוסיף נדבך של עוצמה להתרגשות. גם אם הטקסט נשמע מעט בוסר, עדיין יש כאן עדות המאמתת סערת רגשות.

עדות / ובלילה ישבנו ביחד / לדבר להפיג את הפחד / היא פתחה בשתיקה / כמו אמרה עתיקה
וחיכתה בשקיקה
כך ישבנו שעה או שתיים / ואחר כך הרתחנו מים / עד אשמורת שניה / לא החלפנו מילה
אז אמרתי לה… / אני עד.אמרתי לה / אני עד.אמרתי לה / העולם מתאבד.אמרתי לה / יותר ויותר אנשים צעירים / הולכים בדרכים שמהם לא חוזרים
היא הושיטה לי ידה וידעתי / אין אחרת מלבדה בי נשבעתי / ושקענו במצולה כמו השמש הגדולה / ובבוקר היא ידעה עד כמה הייתה צמאה / למין לילה שכזה להציל את המחזה
מחזה עצוב כל כך על עולם כה מדוכדך…
ובבוקר ישבנו ביחד / בעיניה קבוע הפחד / וברדיו שדרן מצטט עיתונים חדשות לבקרים. / אני עד אמרתי לה / אני עד עד אמרתי לה
העולם מתמוטט אמרתי לה / יותר ויותר הורים שכולים / בוהים בדלתות מחכים מחכים.. / היא הושיטה לי ידה וידעת אין אחרת מלבדה בי נשבעתי…… / גם הלילה נשב שוב יחד.