עובדיה חממה הולך בתלם מוסיקלי מוכר. אלתר בדרכו מנגינה על תפילה מוכרת. לא על התחכום יקבל צל"ש. המשפט המלודי חוזר על עצמו, השיר נע על מי מנוחות. אין כאן התפתחות מרתקת, מבנה הרמוני חדשני. מצד שני: יש משהו מעודן ונעים באוריינטציה של שירת היחדיו האופיינית לתפיסתו המלודית של חממה בהלחנה של הפיוט והתפילה. זוהי פשטות שאין בה יומרה, אבל גם לא העזה.
שירת גד אלבז כמעט אינה משמעותית, כי זה אינו שיר לסולן אלא לשירת רבים. צליל כינור וכלי נשיפה במעבר מעניקים נדבך של יופי. מודה באשמה: מעולם לא ברכתי ברכת "מודה אני" על הבוקר. אינני מתכוון לשנות דרכי בעתיד. אבל לא אתנגד לפזם ולזמזם את הטקסט בלחנו של חממה, בנסיבות מצדיקות ובאווירה טובה.
מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם,
שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה.
רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ:
תגובה אחת
שיר יפיפה
ו…………………………לאאאא גד לא היה מיותר!!!!