אלפי מחשבות מתרוצצות במוחו של שבור הלב. לא עשרות. לא מאות. אלפי. ושוב אנחנו במדור הוותיק והמצליח – גברים בוכים בלילה. הנטושים, העזובים, המקוננים. איך ידעתי שהתיאור "מְרַגֵּש" יופיע בדברי ההסבר בדף יחסי הציבור.
הנקודה היא שכותב שורות אינו מתרגש מבלדות האהבה האלו. יכול להיות שאני בעמדת מיעוט, אבל אינני משתתף בצערו של מאור דניאל. הזמר מצוין. המנגינה – ואללה, להיט – ללא ספק, אבל המילים. הוי המילים. כמה אפשר למחזר.
מסלסלים מצוינים חדשים נולדים חדשים לבקרים. לא תמיד אני יודע להבחין ביניהם. גם מאור דניאל עם הטנור היפהפה, עם כל עוצמת הרגש, אינו מצליח לבדל את עצמו בשיר הזה. התחושה היא של עוד קלישאת פופ ים תיכונית שתרד להרבה סלולארים. אבל אם נפשו של מאור חשקה לבדל עצמו, עליו לדאוג לחומרים שייחדו אותו על פני אחרים. הקול זה לא הכל.
הלילה יורד רק תמונה על הקיר מזכירה שהיה אור בינינו / כמו פעם פוחד לעצמי להזכיר את כל מה שידענו רק שנינו / אלפי מחשבות שבאות והולכות לא עוצרות בליבי געגוע / כי משהו נשאר לבקש לי מחר לחבר בי מיתר שקרוע
מילים לא יוכלו להרגיע אז שותק מתמכר אל הזמן / סופר עוד ימים ימים לבדי כשאת לא כאן/ איתך רק הבנתי עד כמה יכול בן אדם לאהוב / נזכר במבט שאיננו, כשאת לא כאן כשאת לא כאן כשאת לא כאן
הבוקר עולה בלעדייך קשה איך אפסיק את כל מה שהתחלנו / וחדרי מתמלא בתקווה או/ יאוש שם זרוקים חלומות שחלמנו / אלפי מחשבות את גופי מובילות לחפש לי מסתור מהרגש / כי משהו נשאר לבקש לי מחר לקטוף מחדש את השמש
