מילים ומנגינות של פעם, שירה בהברה אשכנזית, יוצרים מאלכסנר צ'ורקין ועד נתן אלתרמן, מסטפן וולפה ועד דניאל סמבורסקי, מאבא אשר שפירא ועד יעקב אורלנד, מחנינא צ'רקבסרי ועד דוד זהבי, מיעקב פיכמן ועד יהושוע רבינוב, ממרדכי זעירא ועד יאיר רוזנבלום.
יהורם גאון חוזר שבעים-שמונים שנים אחורה אל שירים ישנים, תחילת הישוב, חיבת ציון, תקופת הפרטיזנים, ראשית ימי המדינה, מלחמות העולם. שירים כמעט לא מוכרים, גם שירים שחוגגים בשירון הלאומי ובערבי שירה בצוותא.
לא בטוח שאפשר לומר על מה ששמעתי בשני הדיסקים "השבה לתחייה של שירים מהנפתלין". נדמה לי שגאון והמלחין והמעבד מישה סגל ניסו להעניק לשירים האלה את המימד הקלאסי שלהם, ולו בפעם האחרונה, להיות לא מודרניים במודע. סגל מנגן יפה פסנתר ב"את חכי לי ואחזור". זה שיר שאברהם שלונסקי תרגם מרוסית. עדיין עובד. גאון וסגל מתענגים על "כנרת" של אלכסנדר פן ומרדכי זעירא, על "בואי כלה" שהתפרסם לפני שלושים וכמה שנים בביצוע של מוטי פליישר, ואני מגלה מחדש את דוד זהבי, המלחין הצבר הראשון, שחתום על אחד השירים היפים בתולדות הזמר המקומי – "אני נושא עמי". ואחרי ששמעת עוד כמה לחנים של זהבי, כמו "שיר השדה", או "ירדה השבת אל בקעת גינוסר", בא לך לומר – זה מלחין מכאן, מהאדמה הזו. ריח המלוח המקומי. שירי ארץ. וגם "הליכה לקיסריה" המפורסם (והמרטיט עדיין) זה דוד זהבי.
צמד דיסקים של זמר שנושא עמו זיכרונות לזמר העברי הראשוני המקורי, ובהתאם לכך שר – במלוא הרגש, ושל מעבד, שנשאר נאמן לקווי המתאר הראשוניים של השיר. אין כאן פעימת קצב אחת שלא לדבר על כלי חשמלי/אלקטרוני. פסנתר, נבל, כינור, קונטרבס, קלרינט, חליל.
גאון מאופק, פחות דרמטי מבעבר, עושה אמנות. דיסק נקי, חף ממסחריות, הצדעה של אמת למקורות שלנו.
