שיחזור אליה? שלא יחזור אליה? מצד אחד – געגועים עזים אליו תחת שמיים קודרים, מבטיחה לחבק כשיחזור. מצד שני מעלה חשש ש"העבר לא ישוב וגם לא התשוקה".
הגבב הפשטני הזה מחזיר לחיים הרכב, שבשפת הקלישאות המצויה ראוי לסופרלטיב – "מיתולוגי". אחרי ארבעים שנה – קבלו את ההרכב המקורי של "הנשמות הטהורות" עם נתן כהן, הנשמה היצירתית של ההרכב, נאוה ברוכין – הקול שמיתג את ההרכב, שנעלם מנוף הזמר המקומי,  ויורם ירוחמי, צלע שלישית חיונית. שוחרי הנוסטלגיה של הפופ הישראלי יזכרו להם חסד על שירים כמו "אחכה לך", "קפה אצל ברטה", "ברחוב הנשמות הטהורות", "שלא יגמר לי הלילה". יש על מה להתרפק.
לא ברור אם השיר הזה נועד רק לאזכר לצורך התרפקות (לרגל 40 שנה ללהקה) או גם להחזיר את השלישיה למסלול פעילות חדש. מה שבטוח: השיר מחזיר את הנשמות התועות ל"הנשמות הטהורות" ההן. הלחן, הקצב, השירה של ברוכין ההרמוניה מנתבים למסלול קאמבק צפוי ששואב השראתו מהמוסיקה המלודית הפשוטה והיפה של נתן כהן, שממשיך ללכת בנתיב המלו-מלנכולי האקוסטי הרך המסוגנן המוכר. היינו שם פעם, נעים לחזור. אין בעיה לחבק את הקאמבק.

שוב קשה וכואב/ שוב אותם עננים/ מכסים את עיני בשמיים קודרים/ והגשם מתחיל לטפטף את שלו/ ואתה לא איתי/ איך יכולת שלא
כשתגיע אלי אחבק בידי/ את כל מה שאתה/ לא אניח לך/ כי ידעתי שלו רק ניתנה הזדמנות/ לא הייתי טועה בודאי / איזו שטות
השעון נעצר/ אין לאן למהר/ הרי כלום לא חשוב אם אתה לא חוזר/ מנסה להבין מביטה לאחור/ ושואלת מתי/ והאם תחזור
כשתגיע אלי…
עוד שתיקה רחוקה/ מי אשם לא חשוב/ העבר לא ישוב וגם לא התשוקה/ אם כל מה שהיה / לא יחזור לעולם/ אז אולי לא הייתה/ אהבה מעולם