יש לי סנטימנט מיוחד לתקליט שיצא ב-1966. זה אחד מאלבומי הויניל שנשמרים בספרייתי בדחילו. שיפרין הקים כאן גשר האולטימטיבי בין ג'ז וקלאסיקה. שיפרין מזוהה יותר כמלחין ומעבד לסרטים, פחות כמוסיקאי באוריינטציה קלאסית. המיזוג הוא מהטובים והמרגשים ששמענו. גרם ריצ'ארדסון נפלא בחליל ב"בצילה של ערבה בוכיה" ואילו "אריה" הוא צומת ייחודי בין פרסל הקלאסי וברובק הג'אזי. שיפרין חיבר רנסנס, בארוק וג'אז לתקליט מופלא, ותודה להליקון שהוציאוהו על דיסק. זה התבקש.
