רגע לפני סוף הערב התפרץ איש המכונות האלקטרוניות פריטש לבמה בתנועות משונות, כאילו בהצתה מאוחרת כדי להלהיב ולהתלהב.
חצי שעה לפני שר מרלון, האיש שלידו על החיים בעיר הגדולה. הם אינם קלים, לעיתים הם הופכים למאבק. צריכים לקחת מנוחה, להיזהר ממעשה פזיז. לנסות לצאת מהבדידות. לא לתת לסיסטם להפיל אותך.
ל"מטאפיקס" יש מה להגיד על הסיסטם בעולם המערבי הרקוב. אבל עכשיו התהפך הגלגל. המניפסט האורבני שלהם יכול לחכות. הם הולכים לנצל את הסיסטם כמה שרק אפשר – כדי להגיע לטופ. והם כבר נוגעים בשמיים.
"חיים בעיר הגדולה" הוא להיט הפגז שהביא את המטאפיקס מלונדון עד לתל-אביב, והוא שונה משמעותית מהחומרים האחרים שלהם (האלבום "סימנים של מאבק"), בנוי אחרת, דרמטי יותר.
מטאפיקס היא דוגמא לסוג הצלחה עכשווי: שני בחורים מיומנים בהפקת סאונד נפגשים באקראי באולפן לבשל ולהפיק מוסיקה לאחרים, ומגיעים למסקנה, שאם אחרים יכולים – למה לא הם.
הגדירו את המוסיקה שהם מייצרים "הבלוז של המאה ה-21". לא יודע למה התכוונו בזה. שום ג'ון לי הוקר מודרני לא הגיח אל הבמה. אבל היו שם מרלון רודט זמר היפ הופ פעלתני בעל קול רך כחמאה שעובר בקלילות מסטיל דראם (תוף פלדה בצורת קערה, כלי טרינידאדי במקורו, הנחשב לכלי העיקרי של המוסיקה באיים הקאריבים) לקלידים ופריטש היריג'י שעל המכונות האלקטרוניות והסימפולים פלוס שני גיטריסטים ומתופף, פורמט של חמישה נגנים שמשלבים בצורה אפקטיבית כלים חשמליים, אלקטרוניים ואקוסטיים.
מה יצא מזה? סלט מיינסטרימי של היפ הופ, ריתם נ' בלוז, פאנקי, רגאיי, סול. לא ממש התרגשתי מהמסרים. הם חולפים ליד האוזן. מה שיפה אצל מטאפיקס זה החיבור הרענן של מקצבי היפ הופ ואפרו למסכת קולחת. למרלון יש את זה: קול נשמה גבוה ונוכחות מקרינה. יחד עם הבחור הממשוקף והפעלתני מאחורי הצעצועים האלקטרוניים הוא מצליח לייצר גרוב אתני, קצבי, מלודי שמח. מה חבל של מטאפיקס אין עוד שלושה להיטים כ"ביג סיטי לייף", או "גנגסטר בלוז".
כדי להראות מה הם יכולים לעשות למוסיקה קיימת, הזמין מרלון את אושיק לוי לגרסת מועדונים ל"חוזה לך ברח". אושיק התגבר על ההמולה וניסה לצמצם פערים של איזה שלושים וכמה שנים. יצא נחמד.
נדמה לי שלמטאפיקס אין בעיה להפוך כמעט כול שיר עברי למקפיץ וגרובי. זה סוג ההתמחות שלהם. בסך הכל, קיבלנו היפ הופ ידידותי עם משבים ערים של מקצבים הודו מערביים שמוציא אותך אל הלילה עם חיוך נעים על הפנים. יש לי תחושה שאצל מטאפיקס זוהי רק ההתחלה. הם הולכים לכבוש עולם.
