וניל

סיון שביט

התו השמיני
3/5

מה קורה בין נשים אוהבות בחנות בגדים, מה קורה במטוס 20,000 רגל מעל האוקיינוס, כשכתף איטלקית מבושמת (רוברטו) מאירה אותה, אחרי שהוא קנה לה כרטיס טיסה ושלח אותה לשבועיים להירגע בחו"ל.
סיוון שביט מספרת סיפורים בטון שגרתי משהו. הנאראטיב שלה נטול זעקה ודרמה, ההפקה המוסיקלית עוטפת אותה בצליל אווירה שקט בדרך כלל, אפילו לא סערה אחת, טריפ הופ נעים גם כשאביתר בנאי החתום בדיסק על הפקת השירה מצטרף ל"יפה יותר מיפה" המעודן, שיר שלא קורה בו הרבה פרט לתיאורים מתייפיפים – "הירח מתערסל בענן כמו תינוק, הבטחנו לא להגיד מילה, אני נושך את השפתיים ומוציא את הקוצים שנתפסו בשמלה שלך", וזה גם חלק מהסיפור סיוון שביט שמחפשת מגע חם באווירה חורפית מהורהרת, בשירים מלודיים מאופקים ("כרטיס טיסה"), בטון מתוק אבל לא מתקתק. על מה היא מספרת? השירי בנויים כמונולוגים או סיפורים קצרים על מערכות יחסים, רגעי חולשה ושאלה, ציפייה לאהבה, שיר על לב ללא בית, על שגרה בין קירות הבית שיכולה להרוג – "אולי אקנה לי כלב שתהיה לי סיבה לצאת לרחוב". ויש לה שורה שאומרת שהכל מסביבה נהיה מהיר יותר אבל בפנים הכול נעשה עייף וכבד.
האם הסיפורים האישיים האלה מדברים אלינו? שמתי את הדיסק פעם שנייה. הוא מלודי – נוגע, מלטף, אבל לא תמיד מחלחל. ההפקה המוסיקלית המאוד לא רוקיסטית של אמיר צורף השאירה אותה בקווי המיד טמפו המלו-אפרוריים. בכול זאת, יש משהו שהייתי מגדיר אותו מסתורי מפתה במוסיקה המסוגננת של שביט, שעושה אותה מיוחדת, מיוחדת באינטימיות שלה.

Sivan Shavit

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות