אל ג'ארו, הזמר בעל קול המשי החם הולך כאן על תערובת מוכרת של בלדות, SOUL ופאנקי וג'אז. האופן שג'ארו מצליח לטשטש גבולות מדהים. סול, לטיני קובני, פאנקי. אני אוהב את הזמר הזה. הוא לא נמרח. קולו חודר. הוא הצליח להגדיר סגנון שירה משלו. וכאן הוא מציג איזון מושלם בין כל הכיוונים שמאפיינים את תקליטיו/קליטוריו. זה לא רק קול הנשמה העשיר שלו. אני שומע כאן חצוצרן נפלא ריק בראון ב"משהו אמרת" המיוחד בהרמוניה. מיינסטרים הג'אזי מחניף אבל לא דביק.
