הבנאדם רוצה לברוח "רק לרגע אחד", להיות חופשי, להיות נקי, להיות הוא עצמו. מה שנקרא רק לטעום טעם חופש. נו, טוב צריך להאמין לעידו לדרמן שזו תחושתו, כי בסך הכול אני לא נוטה להאמין למסרים שחוקים מהסוג הזה, אבל הבעיה היא יותר בטון שלא משכנע שפיו וליבו של עידו שווים. מוסיקלית ל"אמסטף" יש חיבור לא רע בין היפ הופ והבי מטאל, מנגינה לא מפילה, אבל ממש בסדר לז'אנר הזה. יונתן דגן שהפיק לא המציא את גלגל הרוק החדש, ולמרות זאת "אמסטף" נשמעת די מקצוענית בסוגה כדי לכבוש את במות הרוק בארץ. רק שתשפר את החומרים.
