מרגע שהלכה לעולמה, חיפשו איך למכור אותה הכי מהר. להבדיל אלף הבדלות, זה מזכיר את אלבומי הניצחון אחרי מלחמת ששת הימים. יש אוסף שירים חדש, ועכשיו גם אוסף וידאו וגם ערב שירים. ואצל נעמי ניצול המומנטום יותר קל –כי רבים שרים את שיריה. בדברים על על העטיפה נכתב: "היא כתבה את פס הקול של חיינו". נעמי כתבה גם את "שירת הרבים" של חיינו, מושג שהיא עצמה טבעה.
פס הקול הזה נמצא בשירים, פחות בסרטים. נאוה אחירון וגלעד בן ש"ך סחטו את הסרטייה של הערוץ הראשון, ושלפו ממנה כול בדל סרטון מוסיקלי. הרבה שחור-לבן. מעט צבע. הרבה צוותי הווי צבאיים ותוכניות זמר. וכדי שזה לא יהיה יותר מדי שחור-לבן וקטעים-קטעים בסדר כזה או אחר, הוסיפו לפני כול שיר – אמן או מקורב שמקריאים משיריה ומספרים משהו אפרופרו. משהו חאפ-לאפ, לצאת-ידי-חובה.
זה לא סרט תיעודי חדש על מפעל חייה של שמר, זה לא מופע לייב. זה סרט שערכו מהר ממה שיש. חיברו חומרים שהצטברו עליה מתום מלחמת ששת הימים ועד 2002, ומבחינה זו, לעורכים אין סיבה להתלונן , אם כי רבים מהקטעים הם ברמה שמביישת את פורמט ה-DVD, גם אחרי שעברו עריכה דיגיטלית.
ה"דבק" הוא נעמי עצמה, שניצלה הזדמנויות להשתתף באופן אקטיבי וגם פסיבי בחלק מהתוכניות שהוקדשו לה וגם לתת קולה בשיר.
רואים את נעמי עם אריק לביא כשהוא שר את "נועה", רות נוסבאום אחותה קוראת "שם הרי גולן" ונעמי עצמה מבצעת. יענקל'ה ספיר אחיה מספר איך הכיר לה מקומות על מפת א"י שנכנסו ל"שיר השוק" בביצוע התרנגולים.
וגם טוביה צפיר, אריק שרון, מירי אלוני, ישראל גוריון, צדי צרפתי, יונית שוהם, משה בקר ודודו אלהרר אומרים דברים, אבל לא, שולי נתן, שהקריירה שלה נסקה בעקבות שמר. גם יהורם גאון שחב רבים מלהיטו – מאז שלישיית גשר הירקון – לא כאן.
אבל יש ב-DVD הזה הם מומנטים שמרעידים את מיתרי הרגש. נעמי שמר מספרת על יצירת "שירת העשבים", בני אמדורסקי, חודשיים לפני מותו, שר את "אני גיטרה" בביצוע בכורה שהיא כתבה לו, מול מבטיה האוהבים והמסכימים של שמר. וגם "הו, רב חובל", 1996, שנעמי כתבה לפי המשורר וולט ויטמן על רקע הירצחו של רבין – שמיטל טרבלסי שרה בביצוע מרגש מול לאה ונועה. וגם – נעמי שמר עושה ראפ בשיר על פירות חדשים בתוספות לדיסק במסיבת סוכות בבית הספר לאומנויות ובמיוחד הסיום: הקלטה אחרונה של נעמי בחי, פסטיבל עין גב 2002, והשיר נקרא "בדמייך חיי", שהיא כתבה לבנות נפגעות טרור, עם רונית רולנד ודודו אלהרר. מצמרר.
ועוד צמרור בסיום: נעמי מתבוננת בנורית גלרון שרה "עצוב למות באמצע התמוז".
אגב, לא להתרגש מהתקליטור השני. הוא חוזר על כול השירים של הראשון מינוס התוספות. למה? – שיהיה יותר נוח לשיר איתו. שיהיה שימושי.
