החיים מלאי דרמות. במוסיקה אוהבים לייצר דרמות, או לפחות לנסות לייצר. אביב גפן קיבל פרוייקט. יש חוזה, יש אולפן, הקהל ממתין לדיסק המיוחל. איך עושים מזה דרמה? בבקשה. הנה המתכון. לוקחים קצת פלסף ("הכל יכול לקרות") מוסיפים יענו משהו אישי על יחסים (היא לא תותר עליו עד שיגמר הטירוף) מלודיה ממש סבירה, תזמור בומבסטי לטעמי. טונה של רגש שרץ לפני הזמרת לא תמיד רע, אבל כשהשיר לא ממש נשמע אישי – קשה להשתכנע שמדובר במשהו שממש זורם בורידיה, יוצא מנשמתה. כביצועיסטית, היא נועדה לשיר סוג של רומנטיקה כזו,  כאילו עגמומית.

 הכל יכול לקרות, אבל במקרה הזה קרה מעט, ולמעשה, הכל צפוי וחזוי, וכמה חבל שנינט לא מנצלת את יכולותיה לחומרים יותר מגוונים. אה, אביב גפן. נו, מה לעשות. יש לו פרוייקט, יש לוח זמנים, יש חוזה. יש אולפן והקהל ממתין לדיסק.
.