אוסף שירים מהלב

גדולים באהבה

הליקון
4/5

מהי אהבה? נראה אתכם מגדירים. רגש משיכה? תשוקה עזה? רגש של ידידות עמוקה? אהבה יצרית. האם יש שירי אהבה שעוסקים באהבה אפלטונית, שהיא אהבה רוחנית טהורה, אהבה שאין עמה תאווה? אהבת אחים, אהבת הורים לילדיהם.
מיכה שטרית כתב "מי אוהב אותך יותר ממני" וארקדי דוכין הלחין לחן מופלא ושר מעמקי הרגש : "עד מתי תהיי שלי?" ואגב, אהבה – מעלה שטרית שאלות שלעולם לא יהיו עליהן תשובות מוחצות כמו – למה אלהים לא מתערב בעניין מלחמות. ולמה יש אנשים שחיים ברחוב. כלומר בתוך האהבה האישית, לעולם אין לשכוח שאנחנו חיים בעולם שאין בו אהבה. מקום ראשון באוסף, ובצדק. גדול באהבה.
פסנתר ועיבוד תזמורתי רך מלווים את עברי לידר ב"זכיתי לאהוב". פעם אחת לאהוב – זה כמו זכיה גדולה. הוא זוכר עיניים, שפתיים. שיכרון כזה. גם עברי מנסה בשיר לתהות על קנקנה של האהבה. אבל הטון והמנגינה המינורית – מהקסומות ששמעתי – מסבירות את זה הכי קרוב.
האהבה היא עיוורון לאור היום, שרה שירי מיימון, ב"השקט שנשאר", השיר שייצג את ישראל באירוויזיון. זה כבר מסוג מלודרמות הפופ שנוסקות גבוה. איך עוד יום עובר בלי נשימה, היא זועקת. עיבוד יפה, אבל השיר וההתייפחות של הזמרת לא עושים לי את זה.
מה אומר דניאל סלומון על אהבה? היא כאן, יפה עצובה וכואבת ומתרגשת ופתאום מתפרצת כמו להבה. עלולה לשרוף הכול. שיר רגש שבא מאהבה. קול טנור רך וחם. מוסיקת פופ תמה. קו מלודי יפה. והנה עוד שיר שצליליו מסבירים אהבה יותר מאלף מילים. אגב השיר עצמו נקרא "אהבה".
דין דין אביב מענגת ב"יש בי עוד כוח" של עידן רייכל. אני לא מדבר על הסימפולים-קישוטים האתיופיים. אלא אל המנגינה הקסומה, הטון המתגעגע היפה. זה שיר שמשיב משב מלודי חמים מהסוג שמושרש כאן. דין דין מרחפת טיפה. הייתי רוצה לשמוע עוד גרסה אולי אדמתית יותר. אבל גם ככה – קסום.
נינט טייב שרה בטון עצוב "האור בחיי". האור בחייה שנטש, מעורר עכשיו תשוקות בלתי נשלטות. נינט לוקחת את זה את המלודרמה, סערה רגשית של ממש. שיר שבטח ידבר אל אוהבים שנפרדו. שיר שתופס משמיעה ראשונה, שכתב סער בדישי, ומעניין הקשר העקיף בין בדישי לנינט: שיר של בדישי זכה ב"כוכב נולד 4" מקום הראשון, והנה גם נינט מגיעה משם, מהמקום הראשון ב"כוכב נולד".
אביב גפן שר "ועם הזמן", שיר צרפתי מתורגם של לאו פרה. בואו נגיד את זה פשוט וקצר: הביצוע הטוב ביותר בקריירה שלו. העיבוד הוא שלו ושל עופר מאירי.
ריטה לוקחת את "תשקר לי" (ריטה-ארקדי דוכין) אל המלודרמה המאוד- מרוגשת, הקלטה חיה ממופע שנערך ב-2003 – "תשקר לי ותגיד שיתבהר" היא מבקשת. ואצלה כרגיל רגש רץ לפני שיר.
"בסוף של יום" (כמה שאני אוהב אותך) בביצוע פורטיסחרוף שונה מרוב ה"גדולים באהבה" בתפיסת הפרשנית, סאונד, מלודיה. הפקה מוסיקלית. מיוחד.
רמי קליינשטין שר "בין הטיפות" – על סיכוי להתאהב בעולם לא מושלם. והם עדיין מנסים לרקוד בין הטיפות. ליווי אקוסטי, שיר שקלינשטיין שר אותו כמעט בנשימה אחת. שיר קצבי שמושר בהתרגשות, מעניין ומיוחד, לא מתחנף ומתמרח.
"תמיד כשאתה בא" ששרה אפרת גוש הוא מהשירים המפעימים בדיסק (ברק פלדמן-יוני בלוך), מנגינה אולטימטיבית, קול מבוקר של תשוקה, עיבוד יפהפה למיתרים. אולי תצליח יום אחד לצאת והוא יראה מה שהיא באמת". "תמיד כשאתה בא אני כאילו מוכנה לקום להיעלם"
והנה מירי מסיקה. "השמיים כחולים היום/ ושוב ינואר בלי גשם"… (צרויה להב/ שמוליק נויפלד) קונטרבס וכלי מיתר, וזה נשמע שנסון צרפתי. צליל אקורדיון. ואיך שהוא משלב עם פסנתר. היא קיבלה ממנו אי-מייל. וידעה שאף אחת לא תתפוס את המקום שלה בלב שלו. ואלס מכניע. לקחת לאי בודד.
הראל מויאל יוצא למסע של חיים לחפש אותה. מסע של חיים. כול השירים הם רק עליה. כותבים ומציירים את דמותה. הוא ימצא אותה "ואז תבואי אלי". רומנטיקת השמלץ הזו שייכת לנדב ביטון, מלחין ומעבד מיומן ומקצוען. צליל חמת החלילים בסיום הדרמה מראה שביטון מעודכן, ואת צלילי המיתר עיד אלדד ציטרין במקצועיות.
מאיה אברהם שרה "לפני שנשתגע" של Henree, מלודרמת התבכיינות על מצוקת אהבה – על הפחד שהוא ישאיר אותה לבד. מיד טמפו מופק היטב קצבית ואלקטרונית. הביצוע שלה טוב אבל רגשני מדי לטעמי. ולא מתפתח מספיק מעניין.
בתי כתבה ושרה שיר שמתפתח לדאנס – "נסה אותי". היא מוכנה לקבל תנאים, אבל שלא יראה לה חולשה או סימן לדאגה, פן תצא ממנה החיה והיא תטרוף אותו. יש לה לבטי את הקול והטון לשכנע שטקסט כזה מדבר אליה. הבעיה אינה איתה אלא איתי. דאנס דחוס כזה, שלא מאפשר לעקוב אחרי טקסט. אבל נראה שמשהו היה דחוף לבתי לשיר את זה. זה נשמע בעצמותיה.
אוהד חיטמן רגוע הרבה יותר ב"תגידי לו". שתגיד לו שהיא אינה עוזבת בגללו אלא בגללה. מנגינה בילי ג'ואלית כזו, קצב מדוד ופסנתר ומלודיה ומעבר יפהפיים, וגם הקול הזה הטיפה קודר, משרה את האווירה הנכונה. אוהב.
אהבתי גם את איריס פרחי ב"כיוון נכון" מילים ולחן שלה, קול נמוך, יודעת לספר ספור אישי על הבינו-בינה. על הקשיים ועל הפחדים. שיר קודר, איטי, אפרורי, בלדה טעונה. על אמת שהתגלתה לה בתוך המועקה. שתשפר את הדיקציה, ונתרגש איתה ביגונה על האהבה. עיבוד פולק רוק נכון.
פוצ' מגיע בסוף האוסף עם "מאז שהלכת", קול נאיבי כזה, רוטט ומתרגש על זה שהיא מצליחה להימנע ממנו. אמנואל שטיינבאום – פיו וליבו שווים, והמנגינה תואמת את רחשי הלב, שלא ממש נפגשים עם רחשי הלב שלה. הוא לא רק שר. הוא רוצה לדבר, לזעוק את אהבתו אליה, ושובר את המסגרת הנינוחה של השיר. ואין ספק: הבחור מאוהב. והנה רגע של אהבה גדולה.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות