אל דימיולה הוא גיטריסט שאני אוהב לחזור אליו, לא משום שהוא וירטואוז, והוא וירטואוז מופלא, אלא מפני שהוא נשמע תמיד מרוענן מחדש. החשמלית שלו, האקוסטית שלו – תמיד נשמעות עכשוויות לא במובן של להמציא את הגלגל, אלא ברמות הנגינה. (דגימת סאונד למטה)
בחדש 15 קטעים מקוריים-חדשים. התוצאה היא גם רמה בפני עצמה של הנגנים שלצידו – מריו פרמיזנו בקלידים, ארני אדאמס בתופים וכלי הקשה, גמבי אורטז בהקשה וגם אורחים כצ'יק קוריאה בפסנתר וסטיב גאד בתופים. וזוהי אינה סוף הרשימה. האלבום מזכיר כמה ממובחריו של דימיולה בעבר כ-Land of the Midnight Sun גם Elegant Gypsy. ואי אפשר לפסוח על Orange and Blue עדיין זה דימיולה שעושה פיוז'ן מחושמל עם נגיעות בפלמנקו. הקטע הרביעי Tao מסעיר את החושים ברמת הנגינה ובקצב. מצד אחר: הפיוטיות הלירית הנוגעת של Azucar בשילוב של גיטרה אקוסטית ופסנתר. תקשיבו לקטע הזה, מס 5, כי זה בדיוק מה שתופס באלבום – הרעננות שהוא מעניק למוסיקה המוכרת בסגנון שלה, בעיבודים מדיסקים קודמים שלו.
