באלדי אולייר הוא אחד הוירטואוזים הגדולים בנגינת גיטרה אקוסטית, במונחים עולמיים. את הטמפרמנט שלו קשה מאוד לחקות, ובמיוחד במוסיקה לטינית על סגנונותיה בדיאלקטים, במקצבים. אני מקשיב ל-14 הקטעים באלבום הזה, ומוצא את עצמי מתופף על כל מה שנקלע בדרכי.
יש כאן סלט לטיני ושאר ירקות, יצוג רחב של מחוזות הלטיני – ארגנטינאי, ספרדי, דרום אמריקני, ים-תיכוני, קלאסי, צרפתי בניחוח לטיני, הרי האנדים, ברזיל ואפילו משהו שמייצג את ארץ מוצאו – רומניה. מה הקשר בין רומבה אמזוניה פולק וואלס מונצואלה, הקונצרט ארן חואז לרודריגו, הלהיט הדרום אמריקני "אל קונדור פאסא", הלהיט הברזילאי "טיקו טיקו"? בדיסק הזה הקשר הוא הגיטריסט עצמו שלוקח את כל השירים והנעימות לחלקה שלו בביצועים ובעיבודים עסיסיים, קולחים, באקרובטיקה מופלאה של נגינה, בעיבודים מתוחכמים. נכון שהבחירות של הקטעים פופוליסטיות, שלא להגיד – נוגעות במסחרי, אבל אולייר בעיבודים האלה הוא סקאלה בפני עצמה. סוחף. (דגימת סאונד למטה)
3 Responses
באמת מדהים, אישיות מוזיקלית יוצאת דופן בנופי ארצנו, אבל הוא מנגן על קלאסית, לא אקוסטית…
מה לעשות , המלך הזה הולך יחף .. חבל, יכול להיות שבמקום אחר הוא היה ממלא אולמות מדי ערב …
ענק בקנה מדה בינלאומי-באלדי מלך!!