מה הוא לא זוכר בדיוק? את הפרצוף שלה כשהיא דפקה לו בדלת. נו, טוב. יש סיבות. הבנאדם "התמלא ריקנות" והראש שלו "הסתובב שלוש מאות שישים מעלות", נזרק לדימיון "במסווה של בדידות" (?) אכל מקופסא והשולחן התנדנד, אז פלא שהיא נראתה לו כל כך שונה מאשר בתמונה. מה עושים עם הטקסטים המרוחים האלה. למי יש כוח להתבאסויות ההזויות. לפחות המוסיקה של אייל אלימן וסינגפור (שפעם נקראה "דיאליזה בארץ הפלאות) מתנהלת בפשטות יפה, בלי הרבה יומרות, מתפתחת יפה בצירוף של מנגינה וקצב גיטרות ושירה טובה. לפחות אלירן כזמר נותן תחושה שהוא אכן חווה את החוויה הסהרורית הזו.
6 Responses
מעולים נקודה!
הייתי בהופעה והיה קטסטרופה
משעמם וילדותי כאחד
ל-2…
אחי אתה ממש צודק !..
הייתי בהופעה של סינגפור אחריי ששמעתי את השירים באוטו של ידידה שלי – איזה הופעה הם נתנו !!.. פשוט מצויינים, אני מתכוון להגיע להופעה הבאה שתהיה..
ממליץ לכולם בחום.
לעודד היקר יש לי רק משפט אחד לומר לך:
איוש אנשים שלא יודעים לפרגן ומדברים רק מקינאה בגלל חוסר הכשרון שלהם תנסה חוג ציור אולי יצא ממך משהו
מוזיקה טובה ,רגועה ,טקסטים שנונים, גיטרות בכייניות רצף של הנאה מומלץ בחום ללכת לראות הופעה להקה שלא נופלת מאף להקה אחרת במדינה הזו רק תנו לה הזדמנות לפרוץ….
מהדוגמית אני לומד רק דבר אחד:
אייל אלימן הוציא שיר בנאלי כמו 90 אחוז מהחומרים ששומעים בכל מקום. מה אכפת לקצה האגודל שלי מהטקסט??? מוסיקה יש לי כאן? בקושי רב.
אפילו הטקסט ברמה של שייקספיר- מוסיקה לשמה זה לא. כאן זה מתחיל וכאן זה, לצערי, מסתיים.