מי שטוען כי שיתוף הפעולה הזה הגיע באיחור – צודק. תזכורת: ג'יי ג'יי קייל כתב לאריק קלפטון שניים מלהיטי הסולו הגדולים בקריירה שלו – "קוקאין" ו"אפטר מידנייט". מאז עברו למעלה משלושים שנה. מאז הביעו רצון להקליט יחד, אבל אם לחסוך את כול התירוצים – זה פשוט לא יצא להם. והנה, באוגוסט 2005 זה קרה: EC פוגש את JJC.
קייל וקלפטון התכנסו באולפן בקליפורניה להגשים את מה שהם מתכננים כבר שנים – אלבום דואטים. לפי התוצאה, טוב מאוחר מאשר אף פעם. ג'יי ג'יי הגיע מצויד עם 11 שירים. בלוז, בוגי, רוק, קאנטרי ופולק. אריק קלפטון כתב שני שירים, אחד בשיתוף ג'ון מאייר. שיר אחד הוא קאבר לבלוז הקלאסי של בראוני מקגי – Sporting Life Blues .
להתכנסות ההיסטורית הגיע אנסמבל-על של נגנים. קודם כול אלה המלווים הקבועים של קייל, שאיתם הוא מרגיש הכי בבית. בנוסף הצטופפו באולפן עוד כמה שמות שנשמעים כאילו הוצאו מהפנתיאון של הרוק והבלוז – טאג' מאהל במפוחית, בילי פרסטון בקלידים (אורגן המונד, פנדר) אלברט לי – בגיטרה, נתן איסט בבס. וזו רשימה מאוד חלקית. החבר'ה הללו לא רק שלא שכחו שומדבר. הם נהנו הנאה גדולה לחזור לאולד סקול של המוסיקה.
הקטע הפותח Danger קובע למעשה את הטון של רוב הדיסק הזה – אפלולי משהו, גרוב לא מתפרע המאפיין את קייל ומסתדר היטב עם סגנונו הסלואו-הנד של קלפטון. זה נשמע מפגש הכי טבעי לשניהם, מאוד רילקסי. במיוחד כששניהם מצטרפים למיד-טמפו של .Anyway The Wind Blows הספונטניות בשיר הזה רק מחזקת את התחושה שטוב שהמפגש הזה יצא לפועל בסופו של דבר.
קייל אמנם כתב את רוב החומר לדיסק, אבל את הצליל הזה לא ניתן להשיג בלי הבלוזיות הרוקית המאוד שורשית של קלפטון, אותה קיבלנו לאחרונה ברמות גבוהות באלבום שהוקדש לשירים של רוברט ג'ונסון. אותה רוח מנשבת חזק גם "כאשר המלחמה תחלוף" של קייל.
ואיזה כייפי הוא הביצוע של Dead End Road. שילוב בין בלוז לבלו גראס בקצב מהיר, ותודה לדניס קפלינגר שעל הכינור. ואם עיבודים, אז גם בהמשך, כמעט בכול שיר יש איזה ניואנס כינור, אורגן המונד, גיטרה חשמלית שמעניק עוד צבע. ומה שהכי מדהים הוא השילוב בין הטונים שלהם, כאילו הם נועדו לשיר ביחד.
לא שיש כאן חידושים מסעירים שכדאי לרוץ לספר עליהם. קלפטון וקייל כבר בתקופה שהם עסוקים בלהתרפק, אבל איך שהם מתרפקים – במקצועיות הזו, בעונג המשותף, אין טיפה של ממרח נוסטלגי. אחים לגיטרה. קלפטון לא היה נשמע ככה בלי קייל. כנ"ל – קייל, נגן וזמר בעל האופי הרגוע מאוד. ועל הצירוף הבלעדי הזה יש מה לספר ולהמליץ. אפילו בריצה. אלבום שברגע שסיימת להקשיב, אתה לוחץ בכייף על השלט לסיבוב שני.
