הפתיחה: היפ הופ עם מעין סימפול של ג'ולי אנדרוז מהסרט "צלילי המוסיקה". השיר נקרא Wind It Up . הוא אולי אחת הסיבות שחנויות המוסיקה בלונדון מציבות את גוון סטאפני בכניסה על דוכני חג המולד. אישית, הקומבינה לא עבדה עלי.
אבל בהמשך יש בדיסק משהו חגיגי ורענן מאוד. The Sweet Escape שמגיע מיד הוא כבר פופ פאנקי להיטי קליט, מרקיד, מתקתק בעיקר. כנ"ל . Orange County Girl. פאנקי קליט. לא משהו שרושמים עליו פטנט.

 Early Winter – יופי-יופי מהטובים-עמוקים יותר בדיסק. (דגימת סאונד למטה) לטעמי – הסינגל של האלבום. Don't Get It Twisted שהופק על-יד קאנאל מסמן עדיין את החיבור שלה לקבוצת נעוריה "נו דאוט" עם נגיעות בסקה-רגאיי. ותקשיבו תקשיבו למס 7 Yummy. דראם-ביט וזה חתיכת חריג. 4 in the Morning מזכיר את להיטי המיד-טמפו-גרוב של מדונה.
האלבום מגיע בהמשך להצלחת 'Love. Angel. Music. Baby' חוזרת הגוון עם פרודוקציה מבריקה שלליטושה תרמו בין השאר הנפטונס, פארל, נלי הופר, מרטין גור (דפש מוד) אקון, טוני קאנאל מ"נו דאוט". סטפאני מותחת את גבולות הפופ לכל כיוון אפשרי. שישים-שבעים-שמונים. פאנקי, אלקטרו.
לשעבר, הגברת בקדמת הבמה של "נו דאוט" (No Doubt) ממשיכה במסע להמציא מחדש דמות הבד גירל החדשה של הפופ. בסך הכול, זה נשמע רענן, מודרני, קליט, סוריאליסטי, ואף טיפה טירופי. תשכחו מ"נו דאוט". סטאפני בחרה בפופ טוב. לא מעבר.