במרכז הירידים ת"א

פסטיגל 2006

3/5

ראיתם פעם ילד שנכנס לחנות ספרים בקניון עכשווי ומבקש לקנות ספר מרתק, ועוד בחנות ספרים ענתיקה כזו מסתורית, שכמעט לא נכנסים אליה. מהסיפור המופרך הזה מתחיל הפסטיגל. הוא אגב, מתחיל עוד לפני זה בשיא, שבדרך כלל נשמר, אם זכרוני אינו מטעה אותי, לפינאלה של הפסטיגל: ביצוע מלא טקס, תרועות ומשתתפים של להיט היורופופ The Final Countdown בגרסה העברית, עם רן דנקר. מילא מיושן, אבל מה עם מקוריות?
אם לחזור לחנות הספרים, אז מוכר הספרים הוא המצחיקן ישראל קטורזה עם מבע התימהון. לנערה שנכנסת לחנותו הוא חושף ספר אחד שאינו למכירה. היא מעיינת בו ונשאבת לתוך סיפור האגדה. חברותיה שמחפשות אחריה ונוגעות בספר – נשאבות אף הן לאגדה על ממלכה אבודה הנשלטת ע"י מלכה קרה. והמטרה – לשחרר את גיבורי הממלכה הטובים.
אז מה חדש בפסטיגל? מוסיפים הרבה פירוטכניקה, מעמיקים תמהיל הסלבז – מתוכניות הטלוויזיה ותופרים עוד שלוש מאות תלבושות אטרקטיביות. הקונספט והבימוי – ממחזרים את עצמם.
הפסטיגל ממשיך לנסות להיות חיבור בין מיוסיקל ברודוויי, תשעה-עשרה שירים, תעתיק עלילתי של סרט פנטזיה וסיפור הרפתקאות. מישמש.
העיקרון המסחרי – לנצל מומנטום. כשהקולנוע חוגג – על הארי פוטר, שר הטבעות וסיפורי נרניה, יש סיבה לחגיגה על הרבה קוסמים וקסמים, פיזוזים ועינתוזים, גימיקים לא רעים כשלעצמם (הדרקון הטוב כמובן שמתגלגל כשהוא נושף עשן, אבל בלי טיפת אש, זיקוקים שעפים בקו ישר מעל ראשי הילדים והוריהם)
ספקטקל קיבלנו. מה לא? זמרים ושירים. איפה הנינטיות, הסקעתים, הג'קואים, המירימיימוניות. חסר כוכבים? מירי בוהדנה היא זמרת? שתהיה מלכת האור היפה בסיפור. למה זמרת? מייקל לואיס ("יד הרעם" בסיפור) הוא זמר? רן דנקר הגיבור על הסוס הלבן? איפה הזמרים. איפה השירים? מילא השירים הקלאסים של פעם, אבל – מינימום של טקסט סביר ומלודיה. לטל מוסרי היה שיר טוב. ל"פיג'מות" היה שיר נחמד. כול השאר זה שבלונות מדונססות..
בחלק השני עלו שתי גברות מכובדות. רבקה מיכאלי זכתה לרבע שעה של הצדעה. זה מרגש, אבל מה לזאוטוטים בני ארבע-חמש ולמיכאלי? וגם מרגול הגיעה. למה? רק מפני שהיא סלב שזוכה לחיקוי של הסטנדאפיסט נדב אבוקסיס. אגב, אבוקסיס – פועלו בפסטיגל אינו מכבד את מקצועו. לפחות קטורזה היה קטורזה ואסף אשתר עשה דמות (הגיבן בחצר המלוכה)
אז מה היה לנו? תאורה, סאונד ואפקטים – ברמות ספקטקל ברודוויי, סיפור וטקסט – ארכאיים, תנועה והעמדה – הרבה אקשן וראווה, אבל שבלוני. זמרים ושירים – יש מקום לגעגועים עזים לפסטיגלים של פעם. 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. יוסי חרסונסקי – זרקת רעיון – תרים את הכפפה ואת הקמפיין – יוחזרו הפסטיגלים של פעם – תוחזר עטרה ליושנה.
    פסטיגל השירים במקום פסטיגל פנטזיה – שירי ילדים חדשים , עם מיטב הדור הצעיר של הזמרים אבל באמת הטובים שבהם, בלי תחפושות, בלי קרקס. אלו יביאו את הקהל והפעם לטובת המוזיקה.
    אם רוצים ללכת עוד יותר רחוק – למה לא להלחין שירי משוררים לילדים – היה פעם אפשר לחזור. יש דור חדש של משוררים יחד עם הדור החדש של הזמרים, מלחינים אפשר לעשות הרבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות