קינן מתארת כישלון ביחסים. היה פספוס מצידה בקשר שהיא רצתה ליצור – "לא ידעתי מה לומר/ היא חתמה את השיחה/ וידעתי שהפעם בלי ספק/ זאת הפעם האחרונה". ובהמשך שרה קינן על גשרים שנשרפו, על בזבוז כלי הנשק ("החיילים") על הטעויות ועל חוסר היכולת לטפס חזרה מקרקעית הבור אל "מפלס הנשימה".
מה חבל שהניסיון להמחיש את הכישלון מגיע במוסיקה-מנגינה יפה, אבל שהייתי מגדיר אותה – נעימות נוגה. זה בסדר שקינן נמנעת מדראמות, אבל הסיפור שבשיר הזה לא מצליח לחלחל במנגינה-הפקה הזו, גם בעיבוד. אני לא מצפה לדראמה כ"שבתות וחגים", של יהודית רבץ, אבל בשיר שיש בו "גשרים שנשרפו" ו"לא ידעתי איך לחזור מקרקעית הבור" מצפים ליותר מאשר נעימות נוגה, תהיה יפה כאשר תהיה.
2 Responses
לא חסידה גדולה שלה, אבל דווקא השיר הזה הוביל מצידי להתעניינות גוברת ביוצרת שהביאה לנו את "מבול" ו"עיניים זרות" המופלאים.
אני דווקא אהבתי את העימות בין הלחן והמילים, מאוד.
משמח אותי מאד שיש מישהו שרואה מעבר למסך המלאכיות של רונה קינן שקצת מסנוור, אכן, היא גורמת להתמוגגות ו אין ספק,גם יוצרת טובה אבל כן, יש מקום להתניע, היא מביאה בתוך כל הרי הרגש משהו קצת תפל, מהמקום הכי אובייקטיבי, יש מקום לשיפור, תשתחררי!
עדו דבר
זה היה צעד אמיץ להוציא את המע"כ (הכנראה כואבת לעת סיום) שלך ושל יודית מהארון בפריים טיים טלויז'ן:)