ההקלטה נערכה בערב לזכרו, אמפי וואהל, יולי 2001. במלאת 60 למאיר, יצא הדיסק. 14 ביצועים שרובם מפקיעים את השירים מתחומו של מאיר, וזו לעיתים בעיה, כי אם אין ערך מוסף ל"גירסת הכיסוי", עדיף כבר לשמוע את המקור.
ואמנם, מעטים מהמבצעים הצליחו במשימה. שלמה יידוב פותח בלחנו לשיר ל"ערב כחול" המוכר מריטה (דגימת סאונד למטה) רומנטי, טיפה מלנכולי ומחלחל. חמי רודנר די אנמי ב"מים מתוקים".
מיקה קרני מגישה את "לילה שקט עבר על כוחותינו" במופנמות לירית, כמעט אקפלה, טיפה מתקתק מדי. דורי בן-זאב מפספס את "גם הוא" בביצוע רוקנרולי מצועצע. איגי וקסמן מרוקנת את "קוצים א'" ממשמעויותיו הציניות ולהקת "שבע" עושה מטרמינאל לומינאל" חאפלה בשיטתה, אבל גם כאן, המשמעויות האירוניות של השיר אינן קיימות. "תמי ענבר" משעממת ב"איך לפעמים להגיד". מיקי שביב מציע ביצוע מינימליסטי אישי מאוד אך לא מרגש ל"זאת אהבתנו.
אהבתי את שלומי שבן ב"דאווין של שיר מחאה" ליווי פסנתר. שבן מצליח לגעת בטקסט בשיטתו, משחק את השיר ברוחו של היוצר, אבל יוצר משהו חדש. ערן צור שר "נשל הנחש" בחיוך ציני ומדגיש מילים ומשמועיות. "עברנו את פרעה" עם כל משתתפי הערב מעובדת קצבי ובקריצת עין.
ואילו געגוע אמיתי למאיר מעורר בנו אודי ב"שיר כאב", באינטונציה, בצורת ההבעה.הבן ברוחו של האב. אבל יותר מכך, רוחו של מאיר אריאל ריחפה מעל הערב הזה, אבל לא ממש ירדה לתוכו, ובסך הכל, מי שבאמת אוהב את מאיר אריאל, יחזור למקור.

ניהול אומנותי: דורי בן זאב ניהול מוסיקלי: עובד אפרת נגנים: אשר פדי, אריה וולניץ, עידו אגמון, עובד אפרת, טל שגב