הקונוטציה לאירלנד היא בדרך כלל ירוק, אבל אם הולכים דווקא על כחול, אז יש כאן משהו כחול-לבן, שהוא אירי מודרני ומשודרג. להקת "כחול" היא ההרכב המיוחד והמפתיע ביותר בגל הקלטי שמציף בשנתיים-שלוש אחרונות את המוסיקה המקומית.
"כה רחוק מהבית", קטע מס. 2 בדיסק החדש מסביר את הייחוד של ההרכב בראשות איש הנשיפה אורי מיילס.
"כחול", לקחו מוטיב עממי קליט ממחוז שטלנד וחיברוהו עם קטע בניחוח ים-תיכוני. התוצאה היא מוצר כלאיים מלהיב, שלביצועו גוייסו ארקן אוגור הטורקי בגיטרה קלאסית ותרזה הרקין מאירלנד במלודיאון (אקורדיון אירי).
מצד שני הם לוקחים נעימות איריות עתיקות ומבצעים אותן בליריות יפה (LORD INCHIQUIN – דגימת סאונד למטה) עם איזו קריצה ג'אזית, וגם שומרים על האותנטיות של מה שנקרא JIG אירי עממי מסורתי בליווי חמת חלילים ("חייו של ג'ו הישן") עם מעברים קצביים מרתקים.
"כחול" עוסקת בהיתוכים, שאינם נשמעים מלאכותיים. זהו עיבוד ל-REEL אירי בניחוח ים-תיכוני ב"שאסקין" או עיבוד פולק-רוקי לנעימה סקוטית ("פיירוול טו אברדין") המוכרת מהרכבי חמת חלילים.
אורי מיילס מנגן בטון נוגה את "דני בוי" המפורסם, וגם כאן נכנס סולו גיטרה חשמלית, וזה נשמע מקצועי ומלוטש. שלא כמו הרבה הרכבים מקומיים שמנסים להיות איריים או סקוטיים בכוח, "כחול" היא הרכב יצירתי שמחדש ומרענן גבכול פרמטר – הלחנה, עיבוד וביצוע.
מבחינה זו, הלהקה שייכת יותר לתחום ה"וורלד מיוסיק אתניק" מאשר למשבצת המוסיקה הקלטית בשילוב היחודי של ג'אז, בלוז וגם קלאסי. הקטע הישראלי היחיד "את אני והרוח" הייתי מוציא מהדיסק. הוא נשמע נטע זר. כמה טוב לשמוע אחריו קטע אינסטרמנטלי לחליל שנקרא "זכרונות מאירלנד" של רמי שולר.
בדיסק גם עיבוד לכוראל מתוך הקנטטה מס. 147 לבאך בשני מקצבים – איטי, רך ושקט ומהיר סוער ורקיד. למעשה – התמצית של ההרכב הזה.
מוסיקת עולם, מוסיקה אירית
