תיאטרון תמונע

להקת פונץ' - פינוקיו, ההופעה

4/5

תמיד נדמה שהם ישובו, והנה זה אינו חלום. פונץ' עדיין כאן ועכשיו, אחרי כל השנים הגלגולים והתהפוכות. לא סתם שבו. פסטיבל של שלושה ערבים רצופים עשו להם. למה? יש לפחות סיבה אחת למסיבה – אלבום חדש "פינוקיו".
אבל כדי להבין על מה הטררראם, הקשבתי גם לדיסק המשולב של שני האלבומים הראשונים שיצא ב-2002 ("פונץ'" + "הצוללת") אני מודה: מעולם לא ממש "התחברתי" לפונץ', להקה שעשתה הרבה קילומטראז' ברוק המקומי מאז תחילת התשעים, עם הפסקות והתפצלויות, חמישה אלבומים ויוסי בבליקי אחד ומיוחד וגיטריסט מופלא העונה, אלי שאולי, שממשיך לרגש ושלום גד שכבר לא איתם. הפעם – ניסיתי. די הצלחתי.
הערב הזה נקרא "אלכוהול". היה בו מעט מדי אלכוהול אבל גם לא יותר מדי פירות מתקתקים, אם מתייחסים למשמעות המטפורית של "פונץ'". בבליקי, שאולי ושות' ממשיכים לשמור על הרוח הייחודית הזו של רוק אינדי, אורבני, אלטרנטיבי במובן מסוים. להקה שמתוחמת באיזו פריפריה מקומית איזוטרית משלה.
קיבלנו שירים חדשים פרי מוחו הקודח של יוסי, שספינותיו הפיוטיות מפליגות לעיתים למחוזות ביזאריים-הזויים, מוסיקה שמחליפה צבעים, בלוזית, רוקנ'רולית במובן הבסיסי של המילה, גם פופית. אבל לא כדאי לשבור ראש על הגדרות.
משקאות ראשונים "פינוקיו בחלל" מהחדש. בבליקי נרגש מאוד. סגור בהתחלה. נפתח בהמשך. תנו לדמיון לעבוד: "קשת שמים, מרחק אצבעות, אנחנו לא נעכב את העתיד/ מתכת על בד שחור/ קרבן רצה לעלות/ והתרסק על טקסס פלסטין". בבליקי שר על קרבן שבסך הכל לא רצה לתפוס כותרת, מבחינתו – לא עשה שום מעשה רע. בכל היה הגיון.
"צונאמי ציוני" מסתמן כרוק ים-תיכוני משובח שעולה על פסי האמירה הפוליטית הנוגעת-פוגעת: "אתה הופך אותי לחייל/ אתה לוקח ממני את המילים/ יותר מדי גאווה/ יותר מדי גאווה מכדי שאני אצדיע לך". גיליתי בערב הזה, כמו גם בדיסק את דנה בקר, הזמרת שליד יוסי, מיוחדת מאוד בשיר "לב שבור". טון נוגה, צלול, חודר.
וכמעט שכחנו את המשקה הכי חריף של הערב. פורטיס, אורח רצוי ומבוקש, עלה לשיר עם בבליקי את "עדינה חייל אמריקאי במיטה" וגם את "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי". וכשפורטיס עולה, אז הבמה שלו וההצגה שלו. ובבליקי נהייה גמד. אחרי פורטיס, הכל נראה-נשמע אנטי קליימקס. אבל "פונץ'" המשיכה ל"פינוקיו בירושלים" הביזארי בהפקה גיטרות (אלי שאולי) קלידים (בועז כהן) מבריקה שהסבירה למה אדי האלכוהול שלה עדיין לא התפוגגו. וזה היה קליימקס.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. פונץ' היתה ונשארה להקה מופלאה של יוצר גאוני (בבליקי). מי שהחמיץ אותם בזמן אמת (1990-1992) יכול לפחות לתקן את המעוות עכשיו. "פינוקיו" הוא אלבום נפלא לא פחות משלושת קודמיו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן