לא מאוחר מדי

נורה ג'ונס

בלו נוט, Blue Note
4/5

נורה ג'ונס, 27, עולה כיתה. 13 שירים חדשים מקוריים (פעם ראשונה שהיא כותבת את כל השירים) הם הקבלות והתעודות של אלבום הסולו השלישי שלה. שירים של בחינת סביבתה, לרוב שקטים, על יחסים, גם שירים פוליטיים, מלודיים להפליא, כשקולה קול מספר מרוגש ואמין. גם הנגנים שהיו איתה באלפן קבעו איכות בפני עצמה: ג'סי האריס, אדם לוי, רובי מקינטוש, אורגניסט הג'אז לארי גולדינגס ועד הצ'לן של ה- קרונוס קוורטט, ג'ף זיגלר. זה אלבום שיחבק אתכם באינטימיות ובחום שקורנים ממנו.
הטון, התזמורים האקוסטיים הם שתורמים לתוצאה הזו, אבל קודם כל השירים היפים, שהם לא רק פופ קאונטרי אלא גם בסטייל קברטי בקומבינה פשוטה של פסנתר-באס-תופים. בשיר כמו Sinkin' Soon (שיר שני באלבום) היא הולכת על סגנון המזכיר מאוד את טום ווייטס, בקצב, במנגינה, בעיבוד הג'אזדיקסי, אפילו בצרידות. ומהסוג הזה – בקצב ואלס איטי – My Dear Country, שיר ציני על פוליטיקה. מאסטרפיס.

אני אוהב את האלבום הזה כי הוא נעשה ראשית ממניעים יצירתיים טהורים, השירים נשמעים לעתים כסקיצות, הליווי חסכוני, מדגיש את קווי המתאר המלודיים, עם נגיעות בבלוז, ג'אז, קאונטרי ופולק, נותן לזמרת להביע את עצמה, לספר את סיפורה האישי. אלבום שמציב את נורה בשורה אחת עם זמרות נצח שאינן תלויות בזמן.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות