נגנים: גיל סמטנה – קונטרבס, נושי פז – גיטרה אקוסטית, שירה, ניצן חן-הראל – כינור, ערן פורת – תופים.
שירים: שיר זמני, מלנכולי, ברוקלין, יושב בצד הכביש, הוי וויי, טווס הזהב, דוד ושאול, זמנך עבר, אש, היום, כולם יודעים, מרגיש נכון, עיר מקלט, אבליין אל תלכי, אביא לך, כלבים משוגעים, האגס 1, ג'מלי פורוש, שיר תת-מודע זמני, על דרך שיר, עבדו ורנדורה, הכוכב של מחוז גושדן, פלורנטין, טיפ טיפה, בלוז כנעני. הדרנים: אל תפחד, רוחות הצפון, יוצא לאור, בגלגול אחר, ניצוץ האהבה, על המים.
עולה בלבוש השכן שממול עם כובע קסקט חום רוסי כזה, ובשיר הרביעי, אחרי "מלנכולי" ו"ברוקלין" זה בדיוק השיר שמתאים לאיש – "יושב בצד הכביש, מנגן מפוחית, מישהו זורק מטבע לפחית, אפשר היום בזול לקנות אותי", נזכר בנאי בימים שלו במנהרות הארוכות של הרכבת התחתית בלונדון – על תקן נגן רחוב – "משתדל שבעיניים המבט לא יתחנן, … שקוף בלי גוף, נושף בכלי. האם מישהו בכלל שומע אותי?
שומעים, ועוד איך שומעים, והאמת, הבלוז הזה נותן את התחושה היא שבנשמה שלו בנאי נשאר מן "זמר רחוב", מבטו לעולם לא מתחנן ולא מתחנף, למעשה נשאר פרצוף די רציני לאורך הערב, לא בדיחה ולא חנחון ולא שומדבר שמעבר לסיפורים של השירים. האיש בא להמשיך את מסע הבלוז שלו שהוא הפעם יותר קוסמופוליטי מאי-פעם.
הערב הזה מגיע בעקבות אלבום ההופעות המשולש, "ממשיך לנסוע". בנאי לא עוצר. ובהמשך המסע, מנתק פלגים. על הבמה הרכב אקוסטי למהדרין. גיל סמטנה בקונטרבס, נושי פז באקוסטית, ניצן חן-הראל בכינור (וירטואוז) ומאחור בתופים – ערן פורת. תוסיפו לזה את האקוסטית והמפוחית של אהוד. בהמשך הערב הוא יתיישב לכמה שירים לנגן בטאר.
וכמה שאנפלאגד מתאים למרחב הרפרטוארי שלו. עשרים וחמישה שירים ועוד חמישה הדרנים, ובנאי מתחבר כמעט לכל מקורות ההשראה שלו. הפסקת חשמל שלא מנתקת אותו מהחשמל האמיתי שלו – הנשמה.
ההרכב האקוסטי מאפשר לו משוט פולקלוריסטי על פני הגלובוס המוסיקלי. וכטרובדור אקוסטי הוא יגיע מהבלוז למחוזות המוסיקה אירית (ב"הכוכב של מחוז גוש דן"), קאונטרי מיוסיק עם נגיעות בלו גראס (כינור), ואלס פולק וכמובן מזרחית – בנוסחים שלו מ"כולם יודעים" דרך "ג'מלי פורוש", "האגס 1" ועד "בלוז כנעני". ואם לנסות להגדיר את אהוד בערב הזה – אז הייתי בוחר ב"דה קאונטרי היברומן בלוזמן".
האמת היא שבנאי היה יכול לרוץ עוד ועוד לתוך הלילה. בתוך שלל הלהיטים הרב, לא הגיעו שירים כ"ערבב את הטיח", "היברומאן", "מהרי נא", "הכנאפה המתוקה" ולעומת זאת קיבלנו שיר פחות מוכר מ-1995 כ"אוולין אל תלכי" (כשהוא מלווה עצמו בטאר) אבל בנאי החליט כנראה ללכת על מינונים כאלה, שהערב לא יהיה רק "דה בסט אופ", אלא יותר בקונספט האקוסטי, וגם ככה קיבלנו לפחות 15 גדולים.
אהוד בנאי ממשיך לנסוע בין כול המחוזות האלה שעושים את היצירה שלו למה שהיא. שעתיים לייב אנפלאגד אצל בנאי הם עוצמה ודרייב ושמחת חיים וצליל פריך שללא תקבלו בהופעה חשמלית, ובמיוחד אצל אהוד בנאי.
תגובה אחת
החומרים הטובים של אהוד הינם בהופעות האינטימיות – קשה מאוד עד בלתי אפשרי להשיג העתק של הופעות אלו. אשמח מאוד אם תייעצו כיצד ניתן להשיג/לרכוש הופעות אלו – יש לי את כל הדיסקים כולל הופעה חיה.