אהוד בנאי והפליטים

אהוד בנאי

אן.אם.סי
5/5

אהוד בנאי – מילים ומנגינות, שירה וגיטרות, יוסי אלפנט – הפקה מוסיקלית, גיטרות וקקלו, גיל סמטנה – בס, ז'ן ז'ק גולדברג – תופים, נעם זייד – כלי הקשה.

זה ה- אלבום של אהוד בנאי. מכל כיוון. זו המוסיקה הישראלית האותנטית שתישאר איתנו. זה זמר שב-1987 לא חשש לזעוק את זעקת האחים כהי העור שכול מה שנשאר להם זו עבודה שחורה. זהו בנאי שהופך את השיר לזעקה משלו, בעיבוד אפרו-פופ אוריינטאלי. הלמות התופים בתחילת השיר שמבשרת סערה רעה. "עבודה שחורה" השיר הכי סוציאלי שנכתב במקומותינו. והעלבון הזה שעליו שר בנאי יכול לשמש גם כהמנון, כשאנחנו מדברים על מיעוטים סובלים אחרים במדינת הבלבול הגדול, שגזענות קיימת בה על כל צעד ושעל.

ההמשך הוא רוק ים-תיכוני שבא ממקומות הכי אותנטיים. "זמנך עבר" – על הישראלים שנדדו לחפש את עצמם (בהודו). היום מסיבת בית הספר בפורים זה חלום, וזמנו של החולם עבר. שיר אוטוביוגרפי, במקצב ובטונים של נשמה.

אוטוביוגראפי זה גם נדודיו של אהוד. אמסטרדם מופיע על המפה של האלבום הזה, ולא במובנים חיוביים. "תראי מה עשית לו אמסטרדם", זועק הזמר בטונים דרמטיים מאוד. ההפקה של יוסי אלפנט, נגינת הגיטרות מעבירה את המתח הטעון שבשיר הזה.

בנאי זה גם הבלוז, או בגרסתו – "עיר מקלט". מי שנמלט ומבקש עיר מקלט זה אחד שהבלוז זורם בעורקיו, בלוז שמבטא מצוקה. מהבלוז נהייה רוק של קצב, גיטרות ושירה עוצמתיים. מה מאוד דחוף קיים בשירה של בנאי. גם כאן, הבלוז והזעקה הופכים למקצב דאנס משכר. את הצער והלחץ לפעמים רוקדים. יש משהו במוסיקה הזו שלוקח את ההתרפקות הרגשית הגדולה.
והנה עוד בלוז – "ממשיך לנסוע", מה שהבנאדם רואה מתוך אוטובוס עייף. "הלב שקפא הפשיר, לא חוזר לעיר" שר בנאי וממשיך לזרום עם הנסיעה המנחמת. בלוז צבוע בצבעם כהים, אבל מתוכו מבצבץ אור. העיבוד לגיטרות מממחיש קצב הנסיעה האיטי.

בנאי נמצא באלבום הזה במסע מתמשך, עוד תחנה – ב"מלנכולי", מסע אל תוך הלילה, פרצופים לא מוכרים, מדורה של נוודים, רכבת של חצות, ילדה של נוודים בצל הסמטאות. שיר של מראות בדרך אל ההיא שחיכתה לו ברציף הדיגים. פולק סונג אוריינטאלי מסתורי משהו, נוסטלגי משהו, ועם הרבה נשמה, כמו בכל שיריו.

ומה קורה בחמש בבוקר בעזה, מחסומים, שעה משם בתל-אביב על הפיגומים שומעים "ערבב את הטיח אחמד". בנאי בשיר קצבי מלא כוונה ומסר על האנשים שבנו לנו את הבתים. הסרקזם מגיע מבין השורות. על התופים  ז'ן ז'ק גולדברג, שלאורך כול הדיסק נכנס בהשראה ענקית למוסיקה של בנאי ומטעין את המוסיקה בקצב מצוין לא מתפשר.

והנה קטע קצבי אינסטרומנטאלי רוגש במערבולת של קולו, שכמו עולה מהשיר הקודם בהקשר כדי ליצור את האווירה המתאימה לקראת שיא נוסף בדיסק – "עגל הזהב".
סיפור מסע בני ישראל במדבר כמשל. מעבר מקטע שקט לקצבי. העם כעדר ללא מנהיג סביב עגל הזהב מחפש לו דמות אב. כמה זה ממשיך להיות אקטואלי. ושוב המוסיקה של בנאי קצבית דרמטית, תזזיתית. סוחפת.

קלסיקת רוק ישראלית, מזרח במפגש פורה עם המערב, רוק עברי מבית יוצר אותנטי, שירי מחאה מהבטן, מוסיקה שיוצאת מהנשמה.

 

אהוד בנאי – בהופעה

על הדיסק המשולש "ממשיך לנסוע"

על המופע "הפסקת חשמל"

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן