"לתת לך לשתות מים זוהרים ולהשאיר אותך צמא…"

רונה קינן – בקווי המתאר המוסיקליים המעודנים שלה – שרה על תשוקות בלתי מוגשמות. על מערכות יחסים בבעיה. המעין הזוהר שמשאיר צמא. הטון המתגעגע, המנגינה רבת היופי. אף אחד לא אמר לה שלחיים יש דרך אכזרית, שרה, בתמימות שכזו.

קינן  מתגבשת כסינגר סונגרייטרית  ייחודית – כותבת שרה שירים של התבוננות בתוך עצמה, ילדות מול בגרות, צליל שלוקח יותר אל פולק מאשר אל רוק.  שירים אישיים מרומזים. "היא לא רוצה ליפול נפילה חוזרת" שרה רונה ו"איך אפשר לנשום". מצוקות בטון עדין וטיפה עצוב. מלודיות לא פשוטות. מינונים דרמטיים.

תוקף אהבתה יכריע את הזמן, שרה קינן ב"עינים זרות", (דגימת צליל למטה) והיא לא תוותר גם אם האהובה תגיד לה שהכל נגמר, כי מדובר בהישרדות.  מנגינה שתיכנס לרשימת היפות שהיא כתבה. גם כאן אין דראמות והתבכיינות. היא שרה באיפוק מעודן, אבל הכאב והתשוקה מבצבצים מבפנים.

תפנית למוסיקה קברטית משהו – בשיר "מערכת הדם" – על השתחררות מכאבי המצוקות  ביחסים הטראומטיים "הכל נעלם במערכת הדם נספג בעורקים", אלא שזה "רק הבקבוק שמדבר מגרוני"…

והנה מפנה של ממש – My Prison By The Sea  שרונה שרה באנגלית, שזה כבר ממש קברט בקצב סוחף,  משהו שלא היה צריך לקרות, והנה זה הגיע כסופת הוריקן, והיא מבקשת ממנו הצלה. רק לו יש את המפתח לשחררה ממאסרה.

עוד שיר על כשל וטעויות ביחסים – "הפעם האחרונה"  –  כל הגשרים נשרפו, ורק היא לא ראתה את העשן. גם זה שיר שיכנס לרשימת מנגינות הנצח שלה.

את כאבי חסר האהבה –  היא ממשיכה לשיר בטונים מרוככים, נוגים ב"שינה ישנה".

המצוקות של הלילה  עשויות להיפתר רק בבוקר חדש, היא שרה ברכות אקוסטית בשיר הבא, שלפני סיום. פולק סונג.  הזכירה לי כאן את יהודית רביץ. לא דרמטית. נעימות נוגה שכזו.

ואז מגיע ולס – "הריקוד המוזר של הלב" בדואט עם גידי גוב, מעין בונוס. "כמה מתוק ומריר הכאב, רק בגללו אני מוכן להתאהב" הם שרים. אווירה טובה ומחויכת. רונה משתחררת מהתוגה המעודנת ושרה בלבביות חמה.   

אלבום שלוקח אותה צעד אחד קדימה. בשלות יפה, והיא כבר נצמדת אל צמרת הזמרות המקומית של יהודית ונורית.

מדיסק הבונוס אהבתי כמעט הכול – קאבר ל"כולם יודעים" של אהוד בנאי, למרות שגרסתה מוציאה מהשיר את התבלין המזרחי. מצד שני, אפשר לשמוע את רונה מבצעת שיר לא שלה במאופקות יפה.

"חמסין" לפי לאה גולדברג – לחן של אדם שפלן ושלה, הקלטה מ-2003, הוא פרשנות קסומה, שיר עברי, לחן נפלא. מזכיר את הקלאסיקות של חוה אלברשטיין.

יש לה קאבר שלה ל"טחנות הרוח של מחשבתי" של הזוג ברמן ומישל לגראן באנגלית (The Windmills Of Your Mind) שבו היא לוחצת בקטע אחד על דוושת הרגש, וזה יותר מבסדר.

.