הוא כתב על אהבות בלילות במשעולים בין דגניה לכנרת, על ספסלי האוהבים בגן העיר, על עץ הרימון שנתן ריחו בין ים המלח ליריחו, שני שושנים שהשאירו אוהב אחד עם לב שבור. משורר רומנטיקן שמיזג בשיריו תחושות עם הנופים המקומיים, בטקסטים שמשקפים את כתיבת תמה שנקרא שיר הזמר בשנות הארבעים-חמישים.
שני השירים הראשונים באוסף יעוררו ריגושים אצל כל אוהב שירי ארץ ישראל. ראשון: אסתר עופרים – ב"היו לילות" (לחן: מרדכי זעירא. עיבוד: אדי שפירוביץ) היום כבר לא כותבים על משעולים בין דגניה לכנרת – שם ליד "עגלת חיי העמוסה" התרקם סיפור אהבה. הבחור, ככל הנראה עגלון גבה קומה ("נהג עגלות") ניגש אליה ועשה איתה עסקה כזו – היא תרקום לו בלילה כותנות, והוא בתמורה ינהג בשעות היום את עגלתה. סיפור אהבה שלא מסתיים טוב, כי הוא נעלם לה. "אז הייתי בוכה, אז הייתי נדהמת", ועדיין היא שומרת את הכותונת שרקמה לו ונושאת בזיכרונה את הלילות ההם. השיר שנכתב בתחילת שנות ה-40 לפי הזמנת התיאטרון הסטירי "כל הרוחות" והולחן ע"י "מלחין הבית" של אורלנד, מרדכי זעירא, זכה לגרסאות רבות, שמכולן זו של אסתר עופרים – המוצלחת-מבוקשת ביותר ובצדק. הביצוע כאן הוא מהופעתה של אסתר בהיכל התרבות בת"א ב-1973. עופרים העניקה לשיר עידון ועומק, בקולה האצילי וכך גם חיים ארוכים.
השני: אני נושא עמי – שלמה ארצי (לחן: דוד זהבי. עיבוד: אילן גלבוע) ארצי הקליט את השיר הזה כ-40 שנה אחרי שהוא הולחן ע"י דוד זהבי, אחד המלחינים הייחודים של הזמר העברי (נפטר בגיל 67 בשנת 1977. בין לחניו המצוינים האחרים "החליל" למלים של לאה גולדברג ו"הליכה לקיסריה" המוכר כ"אלי אלי" למלים של חנה סנש).
וזהו גם אחד משירי האהבה היפים שנכתבו בשנים ההן, (דגימת צליל למטה) שניחן בחומרים משמרים שמעניקים לשיר חיי נצח. אורלנד מתגעגע בשיר אל אהבה ישנה, אהבה שלא צלחה, כי היה בה אלם ושתיקה. האוהב ממשיך עם זאת לשאת עימו את צער השתיקה של פעם ומבקש לצאת שוב לחוצות ההם בהם התהלכו, אל ספסלי האוהבים בגן העיר. מנגינתו של זהבי טעונה אף היא בגעגועים עזים, בתוגה עמוקה, לחן מינורי צובט. הביצוע של שלמה ארצי רגיש ומתגעגע, אולם מצליח להתחמק מפתוס. זה שיר שממשיך לחלחל ולהפעים. אם יש ארץ ישראל שמעוררת געגועים – זה השיר הזה.
ולשירים אחרים:
3. עץ הרימון– עפרה חזה, מאלבומה "שירי מולדת". לחן: ידידה אדמון ע"פ נעימה בוכרית שאורלנד שמע בחתונה ירושלמית בתחילת שנות ה-40. עיבוד – שם טוב לוי. ללא ספק אחד הגרסאות היפות לשיר הזה. חזה במיטבה.
4. שני שושנים – שלומית אהרון, לחן: מרדכי זעירא. עיבוד: משה וילנסקי. הקלטה מתוכנית הרדיו של קול ישראל – "המנגינה לעולם נשארת" (1976) אהרון בטון מתגעגע מעורר געגועים לרומנטיקה ישראלית נוסח שנות הארבעים בתל-אביב.
5. "היה היו אי-פעם בחורים" – הכל עובר חביבי לחן: משה וילנסקי. עיבוד: אילן גלבוע. איפה הם הבחורים ההם, הטובים והאהובים? – גרסת שנות החמישים שאורלנד כתב לאחת מתוכניות תיאטרון "לי לה לו" שבוצעה אז ע"י חנה אהרוני. הגרסה הזו בוצעה בתוכנית הראשונה של "הכל עובר חביבי" שהוקדשה ללהיטי שנות החימשים ב-1976. וגם כאן – זה הטון המתרפק היפה של אהרון שיש בו חיוך פנימי, וגם ההרמוניה הקולית של חבורת הגברים שלצידה – שמעניקים לשיר את אחת הפרשנויות היפות שלו.
6. "הטנדר נוסע" – שושנה דמארי. לחן ועיבוד: משה וילנסקי. השיר נכתב לתיאטרון "המטאטא" ב-1939. הטנדר שבו מדובר שימש אז את פלוגת הנוטרים העבריים שאליהם הצטרף אורלנד. דמארי הקליטה אותו לראשונה ב-1948. ההקלטה כאן היא מ-1957. ביצוע ישן אמנם, אבל זוהי דמארי באחת משעותיה היפות.
8. "שיר שמח" – אילנית והגבעתרון. לחן: מרדכי זעירא. עיבוד: אלדד שרים. השיר שנכתב בתחילת שנות החמישים ע"י שני יוצרים שתויים במסיבת פורים. הביצוע כאן הוא מחגיגת הזמר של רשות השידור ביום העצמאות 1976 מעביר תחושת החגיגיות בשיר שהפך לריקוד ייצוגי של חבורות המחול העממי הישראליות לדורותיהן.
