עומר פארוק הוא מולטי אינסטרומנליסט, איש מוסיקת העולם הגדול, שנענה בשמחה לשיתופי פעולה, וכאן הוא חוזר לכלים הבסיסיים שלו – חלילי הניי (Ney) והקאבאל (Kavala) שמייצגים נאמנה גם את המקום שממנו הוא בא – טורקיה. טקבילק לא בוגד בשורשיו, בליבו הוא בטורקיה אבל זה רק אחד האלמנטים במוסיקה הקוסמופוליטית שלו. כאן הוא משתף מוסיקאי מוסיקת עולם מובהקים כמו ארה דינקיג'אן, Ara Dinkjian   (מוצאו – ארמני, מלהקת "נייט ארק) בעוד, בריאן קין  Brean Keane בגיטרות, חסן איסקוט Hassan Isakkut  בקנון ובכינור, ארטו טאנקבויצ'יאן  גם הוא ארמני – בכלי הקשה  וכמו כן כלי מיתר קלאסיים, וכלי מיתר אתניים – בנג'ו ומנדולינה.

טקבילק מרוכז באינטרקציות פיוז'ניות מסוגים שונים, הוא נוגע בג'אז (Elation המלהיב) ומגיע לטקסטורות עשירות בעלות אסתטיות מוסיקלית גבוהה ומענגת. הקנון נשמע יפהפה בקטע Why  – לירי, מלא אווירה מתפתח למנגינה נוגה וממיסת לב כאילו זה שיר ולא קטע אינסטרומנטלי, קטע שמזכיר את היצירות היפות של "נייט ארק". Ghizemli מוגש באווירה יותר אפרורית, שימוש בסינטיסייזרים והניי שצובע את הקטע בצליל מלנכולי מיסטי. גם כאן נשמעת ומחלחלת מנגינה צנועה ויפה מעין כמוה. פחות נהניתי מהקטע שעל שמו נקרא הדיסק – "עץ הסובלנות" שנשמע קצת מונטוני ואני פחות מתלהב מהשימוש במקהלת ילדים ב- Adanam בסך הכל יש כאן בשורות מרנינות למשבצת מוסיקת העולם, ולפחות ארבעה קטעים שאפשר לשמוע שוב ושוב ולא להגיע לשובע.

על הופעת עומר פארוק בצוותא ת"א