השיער השחור, עיני השקד הגדולות, הבגדים השחורים, הקול העמוק, הם סמלי ההיכר של ג'ולייט גרקו אחת הזמרות הגדולות שקמו בצרפת.
"עלי שלכת", "האקורדיון", "אני שונאת את ימי ראשון", "אני כמו שאני", "תעלות פריז", "ילדה יפה", "השיר של הנאהבים הזקנים", "תפשיט אותי" הם רק חלק מהשירים שהפכו את ז'ולייט גרקו לאגדה עוד בחייה.
בת 80 כיום, מאחוריה חיים סוערים, למן הולדתה בדרום צרפת, חינוכה ע"י נזירות, ימיה הקשים כנערה בפריז בעת הכיבוש הנאצי, כשאמה, פעילה במחתרת נעצרה ונלקחה למחנה, הופעותיה ב"קומדי פריז", הצטרפותה לתנועה הקומוניסטית, חברותה רבת השנים עם הפילוסוף ז'אן פול סארטר והסופר אלבר קאמי, הרומן עם נגן החצוצרה מיילס דייויס בימים שגדולי הג'אז מארה"ב הופיעו במועדון "לה טאבו", הנישואין לשחקן מישל פיקולי, הוסיפו אף הילה לנערה שהתגלתה בקפה דה פלור בגדה השמאלית של פריז, בימים שלאחר מלחמת העולם השניה, שהפכה למרכז בוהמי תוסס של סופרים ופילוסופים בבתי הקפה, צעירים מבלים לילות ארוכים במועדוני הג'אז – בפריז המיוחדת הזו הפכה ז'ולייט גרקו לפנים של הבוהמה החדשה. גדולי המשוררים כתבו לה שירים, שזכו לביצועים בלעדיים של הזמרת-שחקנית, עליה אמר סארטר: . "הקול שלה מכווץ לתוכו מיליוני שירים".
גרקו היא זו שהביאה את הטקסט של "עלי שלכת" למלחין ג'וסף קוסמה, וכך נולדה יצירה בת אלמוות. היו ימים שהקהל העדיף את הדרמטיות של פיאף, אבל ההשתתפות בסרטו של קוקטו "אורפאוס" – ביססה את הצלחתה. השיר הראשון שהקליטה היה "אני כמו שאני", למלים של פרוור. היא יצאה להופיע בברזיל ובארצות הברית. מ נישואיה הקצרים לשחקן פיליפ למארי נולדה בתה, לורנס למארי.
בצד קריירת שירה, הגיעה גרקו גם לקולנוע ולתיאטרון, והגיע להוליווד לעבוד עם במאים כמו אורסון וולס וג'ון יוסטון. היא אף ניהלה רומן עם מפיק העל דאריל זאנוק.
עם חזרתה לצרפת, החלה לעבוד עם סרג' גינסבורג הצעיר. האופי המרדני של שניהם הניב שיתוף פעולה שנמשך כמה שנים, עם להיטים גדולים. למרות הצלחתה הגדולה בשנות השישים בצרפת, היא נכנסה לדיכאון עמוק ואף ניסתה להתאבד ב-1965.בסוף אותה שנה הצליחה להתגבר על הדיכאון ונישאה לשחקן מישל פיקולי. ב-1968 היא שרה את אחד מלהיטה הגדולים, "תפשיט אותי". גרקו הייתה מיד זמרת מעורבת, נאמנה לרעיונותיה החברתיים, נלחמה בעד זכויות האדם והיתה פעילה פוליטית. כשהוזמנה להופיע בצ'ילה בעת שלטונו של פינושה, בחרה לשיר שירים אנטי מלחמתיים, הקהל שרק לה בוז אך גרקו היתה גאה מאוד במעשיה. ב-1982 פרסמה אוטוביוגרפיה, ב-1989 נישאה לג'רר ג'ונסט, הפסנתרן שלה והמעבד המוסיקלי זה שנים רבות. למרות פסקי הזמן הגדולים שלקחה בקריירה שלה, לא הפסיקה להתחדש, ובאלבומיה האחרונים שיתפה פעולה עם יוצרים מהשנסון הצרפתי החדש, כמו בנג'מין בולי וכריסטוף מיוסק. למרות גילה היא אינה מפסיקה להופיע, ליצור, לחדש ולהפתיע.
