ג'ולייט גרקו 2

היכל התרבות ת"א

ג'ולייט גרקו בהופעה

5/5

לשמוע את ג'ולייט גרקו  זה כמעט כמו לצבוט את עצמך, כי גרקו היא באמת אגדה שנדמה לך שהעלו אותה מהאוב, כאילו הגיעה מעולם של רוחות רפאים. הפנים הלבנות האלה, האיפור העמוק הזה, הלב הזה שעדיין פועם מאחורי הבגד השחור. והיא מלאת חיוניות. והנה בגיל 80 היא אגדה חיה מאוד.

החשש שהגיל ישפיע – התברר בסופו של דבר כבלתי מוצדק. ובאמת בגילה לשיר ככה זה כמעט נס בהתגשמותו. מרגישים שהיא עדין מאמינה בזה, אוהבת לשיר, אוהבת קהל.

והיא עדיין זמרת שנסון גדולה, עם כל הגינונים, תנועות הידיים התיאטרליות, היכולת שלה זה לא רק לשיר אלא לספר, ואם יש מושג כזה לחיות את השיר – אז ז'ולייט גרקו לוקחת את השיר הכי קרוב אליה, שזה אומר שכל שיר הוא אצלה דרמה.  התיאטרליות הזו מגיעה מהפרספקטיווה שלה כשחקנית של שירים. וכל שיר נשמע כמו מונולוג חיים. אינטימית, מלנכולית. זה עניין של אינטרפרטציה. איך שהיא מנמיכה, איך שהיא מטפסת. יש שירים שהיא כמו ממתיקה בהם סוד, תיאטרלית, עם החיוך פנימי.

סרטר אמר עליה שיש מיליון שירים שעדיין לא נכתבו בשבילה. סרטר הבין שיש כאן זמרת שבשבילה  כותבים שירים.  לזמרים רבים יש חלופות. לגרקו אין. לזמרי דור הנפילים של השנסון אין חלופות.

אם נשאר מישהו מהדור הזה אז זו גרקו. מסורת השנסון ממשיכה לנצח. היא שרה הרבה ז'אק ברל. מעדיפה לחזור לשרל טרנה, פרוור, פרר, לגינסבורג, איך היא עשתה את "אהבה בת 20". מעולם לא שמעתי ביצוע כזה.

.גרקו מעבירה סיפור הכי אינטימי.  שברירית, חזקה, עצובה ברגע אחד, מתפקחת בשני. חיה את השיר. אקורדיון צרפתי שתמיד מעורר נוסטלגיה לפריז ופסנתר נותנים לה את המינונים הנכונים. ז'ולייט גרקו בגיל הזה היא שילוב של תמימות אבל גם איזושהי רוח נעורים עם פיקחון וניסיון חיים.

ואיך שהיא עדיין שרה. רהוטה, שולטת בקולה, מספרת תחושות. אמרתי כבר אגדה חיה מאוד?  אולי זו הייתה ההזדמנות האחרונה לראות אותה שרה. וליבי לכל הזמרים והזמרות שלא הגיעו להיכל. הם פשוט הפסידו שיעור באיך צריכים להגיש שיר.

 

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן