אם לוקחים את פורטיסהד, אואזיס ורדיוהד כנציגות של הרוק הבריטי המשובח בעשור האחרון, גומז נמצאת בליגה הזו. גם בדיסק הזה,  שיוצא אחרי "ליקוויד סקין" קיים מגוון טיפוסי של חומרים, הרמוניות, אקוסטי, אלקטרוני, בלוז, פאנקי. מעבר לעושר, זה קודם כל היכולות האינטגרטיביות להטמיע השפעות ועדיין להישמע גומז. שני שירים שקטים דטרוייט סווינג 66" ו"IN OUR GUN" הם מסוג השקטים הטעונים המחלחלים. האלבום לא זורם באפיק מלודי של החנפה, אבל ייחודו בדרכו המפותלת