אחרי ששמעתי, התעוררה הסקרנות. סאן פרנציסקו על המפה. זה הבלוז-פולק-רוק שמגיע באמת משם, כלומר מהרכב שמחזיר להרבה דברים טובים בז’אנר הזה במוסיקה האמריקנית הלבנה, אבל מביא גם משהו מאוד מקורי, מסוג שמזכיר להקות יצירתיות מהדרגה הראשונה.
פיטר הייז, רוברט לבון בין, ניק ג’אגו הם הנפשות הפועלות. "עדיין מחזיק בך חזק בחשד", "קו שגוי" מזכיר את דילן גם באינטונציה של השירה, גם השימוש בהרמוניקה. Promise זה כבר עולם אחר – בלדה איטית סטייל להקת "ספיריטואלייזד", קול ישנוני ומיוסר ומנגינה בנוסח הביטלס של השישים. רוק? שומדבר שיזכיר את עברם. כמעט מטמורפוזה. שינוי משמעותי של כיוון.
שמעתי פעמיים ופעם שלישית. הרבה להקות היו רוצות להגיע לרמות יצירתיות כאלה מכול בחינה – מלודית, הרמונית. תקשיבו לקטע חזק: "עניבת תליה אהובה". אשכרה ג’ון לנון, גם בעיבוד האקוסטי הקצבי, גם בהבעה. קחו את BRMC הביתה. זה דיסק שחייב להגיע למערכת שלכם.
