חיפה 87'

דניאל סלומון

הד-ארצי
4/5

אחרי 11 שירים כתבתי לעצמי "יוצר רגיש", "מלודיסט משובח שלא קשור באופנה מוסיקלית כזו או אחרת", אבל חשתי שאני חייב לחזור לשמיעה שניה ושלישית – כדי לעשות אבחנות יותר מדויקות באשר לדניאל סלומון.

 

"היתכן" ו"איתך" שפותחים את הדיסק, הם שירי אהבה מהסוג הראשוני-נאיבי, אבל עם מנגינות חדפעמיות שיעשו אותם נצחיים. לא כל יום שומעים כאן להיטי פופ בקו מלודי רומנטי שמגיעים מיוצרים רגישים כמו סלומון. היום גם לא כותבים ככה. השירים האלה הזכירו לי את הפופ של ג'ילברט או'סאליבאן מהשבעים בתקופה שהלב הרומנטי המתין לשירי אהבה מהסוג הזה.

דניאל הוא ג'ילברט או'סאליבאן מקומי.  קול דק ורגשני ששר על אהבה נגמרת. כמו סאליבאן, סלומון הוא פופ משורטט בקווים מלודיים שיש בהם תערובת של הרמוניה ומלנכוליה. בפופ אתה צריך לפעמים להמתין לנס כדי שתצא לך מנגינה אולטימטיבית ולסלומון  זה קרה כאן.

"ורק הגעגוע למשהו לא ידוע מחזיר אותך לכאן", שר סלומון ב"איתך" בטון התחושתי הזה, טון געגועים  רומנטי שנהיה יותר מתקתק מאשר מלנכולי. סלומון כותב שירי אהבה בתמימות הכי רצינית.

 

"לא חושף עצמי בכוונה, שלא יראו לי את הלב כל-כך פתוח", מגיע וידוי בשיר השלישי – "הכל נרגע", ויש בשיר רכבת שאינה עוצרת בתחנות, כי  הוא ממתין לראות אותה בקצה המסילה. כי הוא פשוט אוהב אותה. וסך הכל, אם תשאלו "אני בסדר", אומר סלומון בשיר, ומשאיר אותי עם סימן שאלה. למה התכוון המשורר ב"בסדר"? נורמלי?

והנה שיר קצבי "היי""מה קרה שלא נשאר לאן לברוח חוץ מעצמך". זה נשמע  קליל, קצבי, מרקיד. הבנאדם פונה בצעקה אל השמיים במטרה לקבל קצת מים מרעננים מהעננים, שזה כמובן מטפורה למעט ישועה במצוקה – על רקע חוסר ידיעה, בלבול ומבוכה – על הסודות שלא גילה, על הדמעות שלא בכה, על שבילים שנסתרים מהעיניים. זה לא דניאל המלנכולי בסולם מינורי. זה דניאל ששר חזק את מבוכותיו, בקצב וכמעט בלי אתנחתא. בסך הכל – הטקסט די "פרווה", אבל יוצא מהשיר  משב רוח רענן – ביחס לדיסק כולו.. צבע יותר בהיר במוסיקה שלו. נדמה לי שהוא זקוק לזה.

אוטוביוגרפיה: חיפה 87' – "היית מסתובב כאילו אין לי בית, הייתי מעשן המון", שיר עם געגוע למחוזות הנערות בתיכון, על ”התקווה המתנפצת", ו"אבל יפים היו חיינו שלא היה לנו שום דבר" דניאל שר כאן חזק ומאוד אמוציונאלי. והתחושה עוברת. כאן הוא יותר "בלוזי", סיפורי, מתרפק על העבר, אבל ללא מלודיה אולטימטיבית.

תחושת הבלוז עברה גם ל"מסובכת" – על אחת אהובה בעייתית, שהוא חרד לגורלה – בדרך שהיא הולכת. וגם כאן לדניאל לה היה דחוף לייצר להיט פופ.

גם "ארצות החום" (השיר היחיד בדיסק שאינו של סלומון – אלא של שילה פרבר) – שיר על ציפורים נודדות שלוקח את התחושה הזו – שאם אפשר היה חוזר על הכל בחייו – לא מעניק מלודיה ייחודית, כזו שאתה שורק במכונית. האיכויות שלו קיימות בטקסט.

"ארץ יפה" אולי אמור היה להיות שיר מחאה. אבל הוא לא. סלומון מתייחס לראשונה בדיסק לנושא שהוא מחוץ לחלקה האישית שלו – אל ארצו היפה והנוראה, ופונה אליה כאילו היא פרטנר שמקשיב  "את לא תהיי לי התיקון אותו אני מחפש, את לא תהיי לי השלווה … תראי הם מתים ואת עוד בשלך … ארץ זבת חלב ודם", אז גם אם החלפת ה"דבש" ב"דם" נשמע בומבסטי, השיר כשלעצמו מצליח להעביר את תחושת האין-אונות כלפי ארץ אהובה.

ב"ראשים לזנבות" נעלם לי הקול הגבוה והרגשני של סלומון. השיר הוא על המסה הגדולה של אנשים בעולמנו – רצים כמו עכברים בעיגולים – שדניאל כמו מביט בהם מהצד ורואה אותם "פוחדים להיות לבד.. לא מוגנים". דניאל מחפש-מוצא את עצמו במסות של ההמון. כאמור, הקול של דניאל כאן נמוך ומלוחשש, וגם מקצב הסמבה לא אופייני לחומרים שלו.

חזרתי לדניאל סלומון ב"אהובתי", לטון הלירי הגבוה, כשהוא שר על "הגיהנום הזה שנקרא אהבה", עם משפטים כמו "פצעי הזמן עושים אותך כואבת" או: "אהובתי מזמן כהו עינייך, כבדות נשימותייך ורק קול שתיקותייך יהיה לצעקה בגיהנום הזה שנקרא אהבה".

כאן דניאל עבר את רף הפופ הקליט. זה שיר גש הרבה יותר איכותי-בוגר, נוסטלגיה לעומק.

 

"חללית האם" – על יצור שביר ובודד שמתהלך על כדור הארץ ומרגיש לא שייך, כמו חייזר שצריך להיאסף אל חללית האם. כאן מצא חן בעיני העיבוד הנפלא, שיר שמתחיל בצלילים מינוריים, כשבהמשך הוא נטען בעוצמות רוקיסטיות לקראת סיום שמזכיר את העיבודים בסרג'נט פפר של  הביטלס.

דניאל סלומון אולי אינו הפול מקרטני או הג'ון לנון המקומי, אבל  מוסיקאי-מלודיסט-מעבד מצוין שהדיסק המשובח הזה רק מציב בפניו אתגר ורף להגיע גבוה יותר, עמוק יותר, יצירתי יותר  – כי עם הכישרון שלו הוא יגיע.   

 

לוידאו של הייתכן 


ראיון וידאו עם דניאל סלומון

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן