אוגוסט ב24, 2007

Reptile

קראתי באיזשהו מקום, שקלפטון ממשיך כאן את "רוכב עם המלך", אלבומו הקודם, שהוקדש לדואטים עם בי בי קינג, מלך הבלוז. יש בזה משהו, לפחות מבחינת הנגנים שהשתתפו בהקלטות החדשות. כמעט כולם נמצאים גם כאן. נכון, בלוז היה ונשאר חוט השדרה

חיוך מרושע

מי שהכניס את ג'ון המונד וטום וייטס לאולפן אחד יבורך וינושק. לפני 25 שנים ווייטס היה נגן החימום של המונד. היום המונד שר את שיריו. וייטס הפיק בדרכו. הפקה מחוספסת, מזוקקת, חפה ממיסחור, האוויריה האורבנית האפלולית עם קישוטים יפים כמו

יאנג בונדס

הייתה לי התלבטות אם להכניס את מאליה תחת סול או ג'אז. בדבר אחד לא התחבטתי לשנייה:  גיליתי זמרת, ואם מדברים על סיווגים – היא מהפרמייר ליג של הייחודיות, מנינה סימון, דרך שאדיי, בילי הולידיי. מרלה גלן, מייסי גריי. הקול, ההגשה. 

נפרדנו כך

צריכים להקשיב ולראות. איזה שיר. הלחן הבלעדי של מירון מינסטר ל"נפרדנו כך" כולל האווירה הטעונה-הזויה  בליווי הפילהרמונית בניצוחו של אילן מוכיח קרא עוד

חיפה 87'

אחרי 11 שירים כתבתי לעצמי "יוצר רגיש", "מלודיסט משובח שלא קשור באופנה מוסיקלית כזו או אחרת", אבל חשתי שאני חייב לחזור לשמיעה שניה ושלישית – כדי לעשות אבחנות יותר מדויקות באשר לדניאל סלומון.   "היתכן" ו"איתך" שפותחים את הדיסק, הם