כמה יפה הבלדה היפה הזו הציפור הכחולה שיאנג פותח איתה את החדש שלו."אם היה חלון שממנו זורחת השמש/ כמו ציפור כחולה הייתי חוזר אלייך" שר הקול הדק, המקונן הזה, בליווי המפוחית והסטיל גיטאר. ("ביוטיפול בלקברד") ואחר-כך צליל הבנג'ו ב-Boxcar, "קרון מטען", שנשמע כזה שיר מערבונים על הנוסע הלילה ב-Freight Train, רכבת המשא, שכלל לא איכפת לו – היכן הוא יורד, שיר הלל לחופש האמריקני.

מי בהרכב? ראלף מולינה בתופים, בן קיית' בפדאל סטיל גיטאר, שניהם מההרכב "קרייזי הורז" הותיק, מה שמחזיר את ניל יאנג הביתה. למעשה, האיש מעולם לא עזב את ביתו-אדמתו, ובמונחים של "שורשים" זה אף אלבום של "חפירה" יותר עמוקה. יאנג עדיין לא חושש משומדבר. עשה מה-בראש. אחד שיודע בדיוק במה הוא טוב, והוא לא מתבייש מהמושג "שיר מחאה". כשמדברים על "חזרה לשורשים".

 Chrome Dreams הוא שמו ל אלבום מ-1977 שלא יצא עד היום. אז למה זה נקרא מס. 2? זה מזכיר את Harvest Moon, מ-1992 כשיאנג נכנס לאולפן לעשות את Harvest  מ-1972. אז החדש/חידוש הוא אלבום יאנגי טיפוסי של קינות בסטייל קאונטרי מעורב בריתם נ' בלוזיות צובטת לב.תקשיבו לעיבוד המדהים של "אנשים פשוטים", שיר של לא פחות מ-18 (!) דקות, שיר הלל לאנשים האלה שעשירי העולם לא תמיד סופרים אותם.

'Ordinary people.
They're gonna bring
the good things back.
Nose-to-the stone people.
Put the business back on track.
Ordinary people,
I got faith in the regular kind.
Hard workin' people.
Patch-of-ground people.'

 על הרבה אלבומים של יאנג בא לך להגיד "קלאסיקה" בהתגלמותה. אז הנה עוד אחד. אולי החשוב ביותר מאז ה-Harvest Moon ההוא. כמעט כל שיר הוא התגלמות היוצר ההומאני הזה, שגלומה בו אהבה פשוטה לאדם באשר הוא, שמחזיר לרוק האותנטי. כמה טוב דעת שהאיש הזה עדיין איתנו, מלודי מתמיד, גם רומנטי להכאיב. פוגש אותנו במפגש לבבות מרטיט.