"נוסע על כביש מהיר מגע החורף שבאוויר"

מגע של חורף באוויר, הוא אחת הדרכים לתאר את השירים של דני רובס, באוסף שמתחיל ברגשנות מלודית קודרת:  "פנים ושמות" הוא תמצית התחושה הנוסטלגית, קול רגשני ששר את שחש, את התמונות שעולות מנבכי הזיכרון. כל שיר חושף איזה סוד, שר רובס. והשיר הזה הוא אחד מסודותיו המוסיקליים, כולל הליווי של אבנר קנר בפסנתר.

דני רובס מציין כי השיר נכתב בבית מלון בניו-יורק בחורף 1983. בשיר המקורי היה בית נוסף שעסק בגעגועים לאשה. וזה אוסף סודותיו של רובס, אוסף תחושותיו וריגושיו של יוצר רומנטיקן מדרגה קשה. 

 סינגר-סונגרייטר במינוח האמריקני. טונים תחושתיים.  ממובחרי המלודיסטים בפופ המקומי. הושפע מהביטלס, אבל נדמה שהוא רק התקרב אליהם כדי נגיעה. רובס יצר בסופו של דבר  משהו מהוויתו האישית.

רובס מתבונן מהצד ושר ברגש רב כטרובדור רגיש ש"מצייר את סביבתו". מבט על בחורה אחרי הצגה – שאין ביניהם שום מגע, שמקפלת סוד ומתאפקת לא לבכות. ("הצגה" – שיר שניתן ללהקה צבאית ובוצע בסופו של דבר עבור האוסף הזה)

רכבות 68-80-88   – ושוב תמצית נוסטלגית שכוללת רגע קשה בביוגרפיה שלו, ההודעה על מותו של ג'ון לנון. רובס מעיד כי כתב את שיר האהבה בחורף 1988 אחרי שצפה בקולנוע אלנבי בסרט Imagin. שיר רומנטי, כואב, תחושות שחולפות על רקע רכבות נוסעות. סערת רגשות גואה. שיר של פעם בחיים.

"איך הוא שר" נכתב לפי עדות רובס בטיסה להופעה באילת – הוא אינו עוסק ישירות בזוהר ארגוב ("מה נשאר מהזוהר מכל השירים"), כפי שרבים חושבים,  טוען רובס,  "אלא באנשים כמוהו" – שלא עומדים בקצב ובלחץ, ורובס מביע משאלה שלו זה לא יקרה. שיר קצבי  בביצוע טעון, מרוגש. 

אמרנו קדרות רומנטית? היא אופפת את "דבר לא קרה" (שנכלל ב"מסגרות") שרובס שר ברגשנות ראשונית תמימה. שיר על חיזור עקר. עם צליל מפוחית שנשמעת נורא מתי כספיית.

אם מתי כספי – אז הוא קיים בדיסק בעיבודים ובהפקה. לדוגמא: העיבוד הכמו סימפוני למיתרים ב"מסגרות", גם כאן רובס רומנטי עד מעל אוזניו. מלודיה שמאירה אותנו בחלקה המאוד האינטימית שלו.

פולק רוק קצבי – "הבן של הקוסם", השראה משיר של רנדי ניומן המספר על סימון סמית והדוב המרקד שמסתובבים בכפרים ומתפעלים כמה טובי לב האנשים שזורקים להם פירורים. רובס לקח מזה כדי לתאר את ילדי הטלפתיה באירוניה הראויה.

תזמור מיתרים נוגה מקדים את "ציפורים כהות עפות לאט מעל העיר" , קצב מיד-טמפו פאנקי, שיר פשוט על אהבה, על רקע "אדמה שרועדת לא רחוק מכאן". עמוס הדני הוסיף סולו גיטרה יפהפה. (רובס מעיד כי השיר נכתב סמוך למלחמת המפרץ) 

"לא נרדמת  תל-אביב" – ביצוע מהופעה ליד המצדה (1989) אחר ממה שמכירים – טעון אווירה, איטי יותר, עם פרשנות רבת נשמה שנובעת מרגעי השראה מיוחדים. שיר על אנשים (בודדים) שמחפשים אהבה בעיר הגדולה.

את "מחר הוא יחזור" שמתחיל במארש א- לה פינק פלויד הקדיש דני רובס לאחיו יואב שנפל. מהשירים היותר קליטים ומזוהים עם המוסיקה של רובס, ועם המשפט הדרמטי המסעיר – "באדמה אין ריח מלחמה"…  שיר כאב על רקע החיים הנמשכים. בין יצירות המופת שלו, כאן בעיבוד פונקציונאלי מרגש.

"אני בא הביתה מהלילה" – שיר אוירה של הבנאדם המהרהר את דרכו חזרה הביתה בשעה ליל שהולידה שיר "שקט", בלדה אישית מאוד, מנגינת פולק מיוסיק עגולה וקסומה, הבעה רומנטית שאינה משקרת.

"בדרך אל האושר" – הם לא ידעו לעולם אם השער נפתח להם בדרך אל האושר. שיר על יחסים, עם אמירה – "כל כך הרבה בדידות יש בעולם" וניסיון פשטני משהו לומר דברים על "האושר" ועל אמונה בטוב.. שיר פולק, מלודי עם הטון התחושתי של רובס וגם נגיעות פאנקי.

"זה לא אני" –  מהשירים הנוגים באוסף, על ה"אני" מנקודות רגש של פגיעות ביחסים .  עיבוד למיתרים וקולות – שמגביר את תחושת העצבות המשודרת מהטונים הגבוהים של רובס.

"אני מדבר" הוא מונולג דרמטי – שמתפתח דרך מתח קצבי. הסיפור שלו על יחסים שמובילים להרגשה "אני מדבר" כאשר היא מתעקשת להיות גם האש וגם המים. שיר שבמקורו ניתן  לאסתי כץ ודני החליט לעדכנו כידי לתאר תחושת התרחקות בין אנשים שלכאורה קרובים מאוד, ולמעשה פעורה תהום ביניהם. מהשירים היותר  דרמטיים ונוקבים (פחות "עגולים") של רובס.   

"גן המשחקים" כמו הפתיחה הנוסטלגית ("פנים ושמות") – כך גם "גן המשחקים", מנגינה תמה ברוח של געגועים לימי הילדות. נוסטלגיקן שנפרד מהגיבורים של פעם שמתפוררים לו בארגז החול, כאשר מולו העבר הופך לסלע. הילד של האתמול מבכה את ימי ילדותו. והנה – מגע של חורף קודר שמסיים אסופה יפה ומייצגת של אחד היוצרים היותר רגישים ומיוחדים בנוף המוסיקלי המקומי