לפתוח אוסף להיטים עם שלושה להיטי סלואו, זה נדמה לי חידוש. ג’יימס בלאנט – "יו אר ביוטיפול" הרגשני, בקסטריט בוייז – "אינקומפליט" הטעון סטייל בראיין אדאמס, דניאל פאוטר – "באד דיי", פופ רגש עם מנגינת נצח מכניעה. עורכי האוסף (עופר מנחם ושרון לוי) כנראה הבינו שבלדות כובשות חזקות יותר.
הקצבים ימתינו. קלי אוסבורן היא הבאה בתור עם שניים מלהיטי הדאנס המאוד מסוגננים: "וואן וורד", "סינס יו בין גון". והחגיגה מתחילה למעשה במס. 6 עם Musikk וג’ון רוק ב"סאמר לאבינ’" שזה דאנס-טכנו שמדביק לרצפת הריקודים ובמה שנשמע כדאנס מושפע ראיי אוריינטאלי – "טמפטיישן" בביצוע Arrash. אטרקטיבי הוא החידוש ל"פלאשדאנס" בגרסת הגלובאל די-ג’יי, אם כי אני לא הכי סובל את התזמור האלקטרוני המטולא.
מצוינת ומלהיבה גרסת מקס גראהם ללהיט של ג’ון הנדרסון "אונר אופ דה לונלי הרט". אחרי הדאנסים מגיע גם קצת רוק ("הרד-פיי") אווריל לאבין ("פול טו פיסס") שזה פחות מתאים לקונספט של Fresh וגם לטיני – ה"מוסקיטו" הנורא מתפרע של "לוקו לוקו" שמחזיר לפלור דאנס. ואז נסגר המעגל עם 3 בלדות נוגות Better Alone ששרה מלאני סי ברגש הומה, Jet עם "ראי מה עשית" ודמיין רייס עם "בתו של הנפח", שיר לירי נוגע ומגיע, אקוסטי למהדרין. מה שאומר: תמהיל של בשר וחלב, עירוב סגנונות ללא חוט שדרה.
מצד שני, יש הגיון באוסף כזה בהנחה שלא כול ה-19 הלהיטים נמצאים אצלכם במצב צרוב, ויש כאן כמה להיטים להיטיים מאוד.
