סיכום ביניים

דני ליטני

דיסק כפול
4/5

"סיכום ביניים" אומר משהו על אמצע דרך. ערן ליטוין שהחביר מילים כדי  לסקור חמישה עשורי  קריירה, כותב בסיום "ועוד ידו נטויה". כל מי שמכיר את דני  ליטני של השנים האחרונות יודע ש"יד נטויה" אצל ליטני זה עניין מאוד יחסי. אבל בואו נתייחס ל"סיכום ביניים" עם חיוך.

מה שחסר בהקדמה של ליטוין הוא יותר התייחסות אל האמנות של ליטני. מדברים על ליטני במונחים של "דילן מקומי" של "בלוזיסט" מקומי. אלה כבר קלישאות שראויות לבירור יותר מעמיק.

 כשמדברים על אוסף – השאלה הנדושה היא – האם מדובר באוסף מייצג? אצל ליטני לא הכי בעיה לבנות אוסף מייצג, ומ-38 השירים שקובצו ב-2 דיסקים זה יותר ממ"מייצג". מבחינתי – זו אינה הנקודה. אוסף טוב אינו דווקא "אוסף מייצג", אלא אוסף רלוונטי של שירים, שלא רק שליחם לא נס, אלא שהוא כלל לא מתכוון לנוס. השיר הפותח את האוסף "ימות משיח" ישאר איתנו עוד כמה שנים. שיר כמו "עשן מקטרתי" מ-1979 לא דחוף להכניס. ואני לא בטוח שצריכים להכניס את "ניגון החתונה" מ"איש חסיד היה" (1968) שדני השתתף בה. זו חתונה שעבר זמנה.

ויש שירים שאני לוחץ נקסט בשלט – ציף ציף מעל הרציף", אפילו על "בראש אחד" הדואט עם יהודית רביץ. גם "ולא היה בינינו אלא זוהר" איבד כבר מזוהרו.  גם "סיפור של אהבה", שמחזיר את ליטאני למוסיקה של מישל פוגן ול"הבזאר הגדול" מאמצע השבעים כבר שקוע במחוזות העבר.

 

מה זה בלוז עברי? מהו גוספל ישראלי?  אז בוא נאמר גלוי וישיר:  אין יצורים כאלה.  מנסים לעשות כאילו בלוז, וכמו גוספל. "תקופת החיץ" למילים של מאיר אריאל, "שיר היורה" למילים של יהונתן גפן מתוך הערב המשותף – טעונים ברוק ובלוז.

בלוז זה בטח "צבע אחר" גם כן של מאיר אריאל, הקלטה חיה מ-2000 מהמופע "עם הגב לים", וכאן זה ליטני שחי את הבלוז בעוצמות הכי אותנטית. מעין בלוז זה "האיש שבקיר" (י. גפן – ד. ליטני) מהתוכנית "זה הכל בין שניים" מ-1985. המפוחית ב"לא ידעתי שתלכי ממני", (מנור-כספי) מתוך אלבום הקאברים (דני ליטני בלוז 1 1996) זה בלוז, והמקהלה זה גוספל. (עיבוד: קן ברגס) גוספל מנסה  להיות העיבוד של "משבר אמון" עם מקהלת הגוספל של עופר פורטוגלי. ומעין זה – העיבוד שעשה דני רובס ל"אמרת שתחזרי" מתוך האלבום 4X4 שיצא ב-1999.

יש דני הרציני הדרמטי ב"לפתח הר הגעש", שיר אולטימטיבי על  טבעו של האדם שמחפש לעצמו צרות ומסרב לחיות בשקט. זה ליטני הכי רציני, כואב, דואב. ויש דני ליטני הזמר-פרשן המצוין בקאברים מופלאים ל"עד סוף הקיץ"  מצליח לשדר דרמה מתוך עוצמה פנימית. המופנמות הדרמטית הזו קיימת בה"במקום הזה" (אסי דיין נפתלי אלתר) מתוך פסקול הסרט "החיים על פי אגפא" שהשתלב באלבומו  "מין out", גם ב"אופליה הקטנה" מאותו אלבום    מהשירים הטובים שנוצרו בתולדות המוסיקה המקומית (גפן-ליטני) בביצוע שהוא מונודרמה.

 ל"גשם כבד עומד ליפול" של בוב דילן הייתי עושה גרסה עכשווית, למרות שגרסת 1974 מהתוכנית "זה הכל בינתיים" עם יהונתן גפן טובה. גרסה מחודשת דורש גם "בנמל באמסטרדם" של ז'ק ברל – כאן בהקלטה ישנה מ-1970 מ"עולמו של ז'ק ברל", ולא מני שהביצוע רע, אבל היום נדמה לי זה היה נשמע יותר בשל, יותר דני ליטני הבוגר.

 אם לחזור לדילן עוד דילן מהתוכנית עם גפן – "נישא ברוח" עם צליל המפוחית ה"דילנית". היום הרוח הזו נשמעת מה זה נאיבית, אבל עדין רלוונטית. 

דואטים: "לילות שרב" (טנא – כספי) עם מתי כספי.  עם סי היימן – "שושן פרא" שירו של ניק קייב (כמה יפה) עם סנדרה ג'והנסון – "בסימטת התותים" ו"גוד מורניניג בלוז"(מהאלבום "בדרך מערבה" 1974)  ו"נישן קצת" (2007) עם הבן רון ליטני שגם כתב והלחין – אקורד סיום משפחתי טוב לאוסף.

אוסף שלא משאיר כמעט שום תקופה של ליטני בצד, כולל הקלטות שליחן קצת נס, זה בהחלט מייצג את דני ליטני "השלם", אבל זה לא ממוקד. מה-38 שירים אפשר לעשות את ה-דה בסט אופ דה בסט של ליטני", ואז יצא אלבום פיגוז.

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. מהאלבומים הישראלים הכי טובים שיצאו אי פעם…
    ומה לעזאזל "עשן מקטרתי" לא דחוף להכניס?? אחד השירים הכי מיוחדים ששמעתי בחיים שלי (כמובן גם אחד היפים!).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן