אריאל אביזוב (גיטרות) ארתור אליהו (בס), תומר מוקד (כינור), תומר בכר (קלידים ונבל), יואב בונצל (תופים) ושרית שולצינר (קולות).

שירים: ביום אקרא, בעתיד לבוא, בוקר טוב, לבבתיני, צל כבד (עם פטריק סבג), אהובתי (עם פטריק סבג), שמחת הפרטים הקטנים, צדק (עם אהוד בנאי), זמנך עבר (עם אהוד בנאי), דוד ושאול (עם אהוד בנאי), ממשיך לנסוע (עם אהוד בנאי), פרחים (עם שרית שולצינר), מתוך האפלה (עם שרית שולצינר), זכה את עמי (עם אהוד בנאי) בהדרנים: מה אעשה, אל תפחד, לבבתיני.

אהוד בנאי בילה אצלו הרבה על הבמה בערב הזה. תפסו ראש. הכיפה הלבנה והכובע הצבעוני. מתחברים לקרקע משותפת. מיתר פנימי של תפילה. אהוד שר איתו "צדק" וגם נתן טריו משלו ("זמנך עבר", "דוד ושאול", ממשיך לנסוע") וחזר בסוף הערב לדואט של "זכה את עמי". כמו בכל השקת אלבום בסצינה המקומית, מגיעים אורחים. פטריק סבג, למשל. חבר טוב. ופתאום קפץ לבמה מי שמכונה "המסיח" לבדוק אם המשיח נמצא על הבמה של ארז לב ארי.

משיח לא הגיע (לפחות, אני לא ראיתי אותו) אבל הגיע ארז לב ארי, שמהשירים שלו אפשר לחוש שהוא נגוע בסוג של משיחיות, למשל כשהוא שר "לבבתיני" בתחילת הערב וגם בסופו.

מה לך עיניים/ מה לך כי תבכי יונה צחורה? / פתחי את שערייך/ גלי לי סודותייך ואדע". זה מגיע בעיבוד רוק אוריינטאלי בשילוב של כינור וחשמליות. לא בטוח שרוק הוא אלמנט שממש מתאים כאן. אני הייתי הולך על עיבוד אקוסטי נינוח יותר. יש לי הרגשה שלב ארי לפעמים משתעבד לקצב במקום לתת יותר מעצמו.  זה צריך להישמע עממי יותר ופחות ופחות רוק פיוז'ני.  שירתו של לב ארי ניחנה בטונים יפים. הוא רק צריך לדאוג שהטונים האלה לא ילכו לאיבוד.

הגיעו גם – "מתוך האפלה", "מה אעשה", "אל תפחד". למרות שאני בטוח שארז יתנגד להגדיר את זה משהו אופנתי: יוצרים מקומים מנסים להיאחז בטקסטים ארכאיים כדי לדלות מתוך עצמם משהו שורשי. השירה והצלילים הם לפעמים מהסוג השאנטיי המלטף.

אהוד בנאי הצטרף ל"צדק", לטעמי שיר השירים של ארז.  "מה עושים עם הצדק הזה על הבוקר?" ו"אני צודק אבל נשארתי לבד" ו "איך עוברים עם הצדק הזה את החורף". צודק, ארז לב ארי. לא רק שהוא צודק, הוא גם שר את זה יפה, קול שבא ממקומות שמתחת למיתרים, טון חם ופריך, מנגינה ים-תיכונית,  וחבל שצליל הכינור שמסתלסל כל כך יפה לא נשמע במופע בבארבי.

לב ארי חייב לעשות החלטות אם להדגיש את הצד הרוקיסטי או האקוסטי. נדמה לי שהוא הולך יותר מדי על החשמליות, וזה לא תמיד לטובתו. כשהוא שר "פרחים" עם שרית שולצינר – המוסיקה הגיעה וחלחלה ונגעה בנימי הרגש.

אין לי שום ספק: לב ארי הוא נציג נהדר של הדור החדש של המוסיקה המקומית, של הרוק הים-תיכוני. ומה שהכי חשוב: הוא מביא הדבר האמיתי. ובוא נעשה איתו צדק. זה גם נשמע אמיתי. למרות שבערב ההשקה הזה לא קיבלנו את ארז במיטבו. לפעמים הוא נשמע כמי שעדין חווה איזשהו הלם מכל מה שקורה איתו, מרוכז מאוד בגיטרה, אינו מיישיר פנים לקהל, ומאריך בג'אמים גיטרות עם הנגנים. יש לצפות לשדרוג ושיפור בעתיד. והעתיד אומר – אנחנו נהנה ממנו עוד הרבה מאוד שנים.

 ארז לב ארי, מופע השקת "שמחת הפרטים הקטנים" – וידאו א'

ארז לב ארי מופע השקת "שמחת הפרטים הקטנים" – חלק ב'