ריכל קרא לערב החדש "מנגנים בשקט", סוג של וריאציה על. בהדרן שמסיים את המופע – "ברונג פאיה", קטע אפרו קצבי, ה"שקט" מתברר כעניין יחסי, ורק חבל שהקהל נשאר תקוע מול הצלחות ולא יצא במחולות. אולי הכבדות של הארוחה שלפני.
הקונספט אותו קונספט של הפרויקט: רייכל הוא אמן מאוד אקלקטי. אירוח של זמרים ונגנים הוא חלק מתפיסת "מוסיקת העולם" הרחבה שלו.
אחד המשתתפים בערב החדש, רביד כחלני, כך סיפר רייכל, פשוט ניגש אליו באמצע הרחוב והציע את עצמו. רייכל חשב שדעתו של הבחור נטרפה עליו. והנה – הוא על במה. זמר "אתני" שמעניק צבעי אפרו עזים לערב הזה. ורק אצל רייכל זה יכול לקרות.
עוד שני נגנים שבשבילם כדאי להגיע לגרסת החורף של הפרויקט: אייל סלע, רב-חלילן, מאנסמבל דארמה. הבחירה מוצלחת כי סלע מייצג בדרכו את ההיתוך שנוצר בין תרבויות מוסיקליות. נגן שמחליף חלילים וצבעים ומצליח לשלב מוסיקה מזרחית עם שאר העולם בטונים חמים שלא רק מקשטים.
ועוד אחד, כוכב עולה, אבל כבר אינו פנים חדשות אצל רייכל: איתמר דוארי, איש צעיר, אבל לפי הביצועים – כבר עם הרבה ניסיון, וכשמדברים על נגן כלי הקשה עם אוריינטציה אתנית – מעכשיו תגידו "דוארי". זה לא רק זוהר פרסקו.
ועלו ובאו הזמרות שבלעדיהן רייכל לא יוצא לדרך. כברה קסאי ומאיה אברהם, וגם הפתעה: הזמרת הקולומביאנית מרתה גומז, שהגיעה במיוחד למספר הופעות, אחרי שהופיעה עם רייכל בארה"ב. רייכל יודע לשלב זמרות שאינן דוברות עברית. זה קרה בעבר עם סאלי ניולו, סולנית ה"זאפ מאמה" מקמרון, והנה גם גומז שרה את השירים של הפרויקט אשר תורגמו לספרדית ומצטרפת לכברה ומאיה כאילו זה הכי טבעי מבחינתה.
רייכל ממשיך להחניף בגדול. לא החסיר אף שלאגר: מ"אם תלך" ו"מדברים בשקט" ועד "מכל האהבות", "ממעמקים" ו"שובי". מחבר את הצליל האתני-לאונג'-קוסמופוליטי עם הליריות ה"ישראלית" שלו. ממשיך להציב על הבמה את הצירופים האתנו מוסיקליים הנכונים, כשהוא עצמו כבר משוחרר מספיק כדי להציע גרסה משלו ל"מחכה", השיר שהלחין לריטה. וריטה מוזמנת לשמוע.
עידן רייכל: קלידים, אייל סלע: חלילים, רביד כחלני: כלי הקשה ושירה, מאיה אברהם, קברה קסאי ומרתה גומז – שירה, איתמר דוארי – כלי הקשה.
