‎ ציון קדם, אמרגנה של גליקריה בישראל תרגם מיוונית את "בקפה של סטליוס" שפותח את הדיסק. במקרה (או שלא במקרה?)  למנהל המוסיקלי של האלבום העברי של הזמרת היווניה קוראים סטליוס פוטאידיס, שהוא בעלה. זה נשמע כמו שיר מתוך מחזמר. בקפה של סטליוס – כנר עצוב מנגן, בעיניו דמעה (בחוברת המילים כתוב "בעניו") על כך שהיא עזבה. זה שיר של עצב, אבל הגברים שותים לחיים, רוקדים סירטקי ופותחים עוד בקבוק יין.

צחוק ודמע. "היו ימים שצחקתי בחוץ/ שהלב בפנים בכה", המילים של עוזי חיטמן ז"ל (לו הקדישה את האלבום) – שיר על אהבה. הלחן המחניף – שלומי שבת. ואיזה לחן מכניע. איזו שירה מהלב. וכאן גם העברית לא נשמעת "יוונית". לפעמים מורגש כי היא עושה שמיניות לבטא את זה נכון.

אנחנו בדיסק הראשון של האלבום הכפול. הדיסק העברי. והאמת: כייף לחזור לגליקריה. היא שרה נהדר, בין סלסול לקצב, בין שמחת חיים לעצב. בעוצמות וברגישות שעוזרים לה לחצות גבולות. השאלה האם גליקריה זקוקה לשחקני חיזוק ישראלים במגרש הים-תיכוני שלה היא שאלה שלמפיק האומנותי הישראלי שלה (ציון קדם) יש בטח תשובות. הוא היה ניגש איתה מחר בבוקר למשרד הפנים לסדר לה אזרחות מקומית. השידוך מוכח כמוצלח. אין לגליקריה בעיה לשדר כאב ושמחה דרך שלומי שבת, עוזי חיטמן, עידו רייכל, חווה אלברשטיין.  מגיע גם אמיל זריהן לשיר איתה בסגנון ראיי מרוקאי ("שיר הנודד") והיא תנסה לחן של ארקדי דוכין למילים של יואב גינאי ("ילד גן העדן") וקאבר ל"מילים יפות" של עידן רייכל וגם רחל שפירא של "חזור" ללחן של דיויד ברוזה ודואטים מכל הלב עם חוה אלברשטיין – "שתי זמרות" ועם שלומי שבת – "צל עץ ותמר" (לפי לחן "עממי") וגם דוד ד'אור כאן כדי להתרפק איתה על "אביב" לפי תאודורוס קונדוליס.

היה לי ויכוח קטן חיים עם מי שהקשיבה לדיסק והתענגה קשות. האם ביוונית, שפת האם שלה זה לא היה נשמע הרבה יותר שלם? תשובתה: סוף סוף אני מבינה על מה היא שרה. צודקת, כי זו עדיין זו גליקריה הגדולה.

קשה לי להסביר איך אני נהנה ממוסיקה יוונית בלי להבין מילה, ואני מקנא בעוצמת ההנאה של מי שמבינים. לא ברור אם מאחורי כמות הערגה שגליקריה משקיעה בשירים כאן  קיימת גם הבנה של הטקסט, אבל בל נשכח: בגליקריה זורם דם ים תיכוני, וזה מספיק כדי לחבר את אלהי היהודים עם אלהי היוונים. ובאמת, המעבר בין פאפאדופולוס, פוטיאדיס והפסיאדיס לשמעון פרס (לא טעות) וקובי אושרת ב"אהבה אדומה" לא קריטי. הסגנון הים תיכוני עממי מקדם את החיבור. ולמעשה טונים של גליקריה והעיבודים הפריכים של סטליוס פוטיאדיס הם שמאפשרים להתענג עליה בעברי..

ובכל זאת, כשעוברים  לשירים ביוונית בדיסק השני המכיל לקט שירים ומחרוזות מצוין של 20 קטעים שהוקלטו במהלך הופעותיה ביוון ובישראל – מבינים מאיזה חלק של אגן הים התיכון גליקריה מגיעה. מהרמבטיקה והזבקיקו, עד מחרוזת צ'יפטטלי, ועם הבוזוקי, הבגלמה, בין השאר בהצדעה למלחין היווני והרבטיקן וסיליס ציציאניס, ותקשיבו ל"הלכתי למגדת עתידות (Piga Se Magise) של הבוזוקאי הענק כריסטוס ניקולופולוס והמשורר מנוליס רסוליס שהיה שעשה לא מכבר דיסק עם פוליקר.

ואיזה תענוג לשמוע את "פפלומה" – שמיכת פוך, הלהיט הענק של סטאלוס קזאנג'ידיס שגליקריה הקליטה בראשית דרכה במועדון הרבטיקו "אומורפי ניכטה". וזה מגיע עד דואטים עם הזמרת היווניה אלני ויטאלי ועופרה חזה.

בואו נסכם: גליקריה כבר מזמן אחת משלנו. אבל עדיין לא התגיירה. ועד אז תרשו לי ליהנות מהעובדה שהיא עדיין יווניה. ובקשה: תנו לה להישאר יווניה. ככה נמשיך ליהנות משני העולמות.