מאיה סימנטוב פותחת את הפרויקט החדש של עופר ניסים ב-Why, קטע מדונסס שנפתח שקט ומטפס. מוסיקה מקורית של ניסים. הסאב וופר שלי שנועד בדרך כלל לדולבי דיגיטאל הום תיאטר מתעורר לחיים ומתחיל לנשוף. נחמד שהרצפה אצלי מתחילה לזוז.

 Happy People נשמע כמו מתכון גוספל דאנס למסיבת הדאנס טראנס האולטימטיבית, וזה המשך של הקודם. מאיה ממשיכה עד הקטע השישי בדיסק הראשון.
ניסים יודע לייצר "דרמות" לרצפת הריקודים. הקול הכמו-מיוסר של סימנטוב הוא חלק מהרצפט. מגבירים ומנמיכים סאונד (Wish You Where Here) האמת: אם מוסיקת דאנס קלאב – ניסים עדיף על פני רבים אחרים. האיש מקצוען, שולט ברזי הז'אנר, מיומן, מוסיקלי. אוריגינאל מיקס, דיגיטאל מיקס. ערכים מוספים? אל תחפשו ערכים מוספים במוסיקה הנשענת שבלונות הפקת סאונד קצב. בסופו של דבר, גם אם מגלים פה ושם ניואנס, זה נשמע כפסקול ארוך אחד לדאנסקלאב.
אפשר לגוון, ואמנם עופר ניסים חש כי הוא חייב להיות יותר אקלקטי וגייס לפרויקט שלו כמה מגהסטארים שנתנו אישורים לשילוב החומרים שלהם. דברה קוקס (Everybody Dance) שירלי באסי (La Passione), ג'ניפר לופז (Que Hiciste) מהשלושה האלה – הגרסה ללהיט של לופז נשמעת הכי מדליקה.
הדיסק השני נוגע בין השאר באמנים מקומיים – גרסה ל"שם אל חי" ששר יששכר משה, "זה ששומר על חיי" – שרית חדד – חיבור לקצב מלהיב, דנה אינטרנשיונל נעלמה לי ב- Petra, נגיעות אוריינטאליות יפות קיימות בהקדמה הארוכה מדי ל-Candyman בביצוע כריסטינה אגילרה. ניסים מיקסס את "בילי ג'ין" של מייקל ג'קסון, (כבד מדי לטעמי) More And More עם קפטיין הוליווד משרת היטב את המטרה, הקול בקטע של ינון יהל (Shine) מעניין, מיוחדת גרסת ניסים לז'אק ז'אק גולדברג הצרפתי שך La Vie Par Procuration – דאנס עם ניחוח אקזוטי.
ואחר קצב המכונות – פתאום הבונוס הזה Wild Is The Wind, גיטרה אקוסטית (!) וקולו של אסף אמדורסקי. לפני שמתנפל הקצב התזזיתי שומעים משהו ווקאלי אפרורי ומרגש. אני מכיר את זה מג'וני מאתיס, מדיוויד בואי. וכאן – זה העיבוד הכי מסעיר שקיים בכפול של עופר ניסים.