Big Mother ביג מאדר

אלברט בגר

Earsay
5/5

אלברט בגר: סקסופון טנור, אבירם בן נעים – פסנתר, גבריאל מאייר – בס, יואב זוהר – תופים.

מי שמגדיר את אלברט בגר אוונגרדיסט – אינו טועה. מי שרואה בבגר סקוסופוניסט של אמירה – גם הוא צודק. גם עם מי שרואה בו יוצר ג'אז ישראלי ממדרגה ראשונה – קשה יהיה להתווכח.
זה עדיין אינו יכול לתאר במילים את המוסיקה המרתקת ששומעים כאן החל מהסערה הדרמטית של The One ועד The One For Hope קטע אווירה שמתפתח אף הוא בכיוון דרמטי ומשלים 6 פרקים שביחד נשמעים סוויטה קונספטואלית. “Yellow”, מס 2. בדיסק מציע אלתור מלודי חופשי והרבה יותר "אופטימי" בסולו הסקסופון של בגר, המכיל נאראטיב יותר נוח מבחינת המאזין.

Tales Of Beelzebub”, "הסיפור של בעל זבוב" הוא קטע הרבה יותר מאתגר מקודמו במיוחד באינטרקציות המיוחדות בין הנגנים ובמעברים המייצרים אפשרויות מרחיקות לכת, כמו סולו הפסנתר הקולח של בן נעים שחובר לסולו המאוד אינטנסיווי של בגר. כ-9 דקות זה ג'אז מליגה אחרת. “Point Of No Return”,, "נקודת אי חזרה" הוא קטע יותר לירי בדואט בין נעים לבגר, ואז מגיעים ליצירה אפלולית – גם כאן עם בגר ובן-נעים כמספרים ראשיים, שזורמת מאוד תחושתי בפתיחתה ואז מחליפה להילוך קצבי לכיוון מעין מארש, וגם בגר נכנס לפאזה כמעט אקסטזית בנגינת הסקסופון לפני שחוזרים לריכוך התחושתי-חם של הפתיחה. ועד 9 דקות מוסיקה עילאית. נגינה אנרגתית וחושנית, יצרית ויצירתית, ועם המון עוצמה פנימית שמתפרצת. בגר מחבר מסורת ומודרנה, ונעזר בהרכב פסנתר-בס-תופים מיומן ומתוזמן כאחד. אלבום שאיכויותיו ישמרו אותו לעד.

The New Albert Beger Quartet – Big Mother

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות